בעמדת נבדל - מתחת לקו האדום

מאת אודי מזרחי

02.01.12,20:47

השבוע "בעמדת נבדל" מתייחס אודי מזרחי לעזיבה של הקפטן אבירם ברוכיאן לאחר 10 עונות בקבוצה הבוגרת: " העזיבה של אבירם ברוכיאן היא לא סתם עזיבה, מדובר אולי בשחקנים הבודדים שנותרו שיודעים באמת מה זה הסמל הבית"רי" * על חוסר ההבנה של שחקני הקבוצה: "לא מבינים שהם נמצאים במלחמה" * על חיזוק מתבקש לקבוצה: " שחקנים שכבר עברו כמה מאבקי תחתית בחיים שלהם ולא כאלה שקיבלו את החולצה של בית"ר אך שסיימו גיל נוער" * ובקשה מהמאמן יובל נעים: " אם הוא מאמין שבית"ר יכולה להישאר בליגה, שיראה את זה ולא ישמע חסר אונים כי זה לא המתכון להישארות"

 

אבירם ברוכיאן
ההפסד להפועל חיפה היה משחקו האחרון של אבירם ברוכיאן בבית"ר ירושלים. יהיו כאלה שיאמרו שכבר מתחילת העונה הקפטן לא מספק את הסחורה, אבל פרידה שכזאת היא לא סתם פרידה.

לעם ישראל יש זיכרון קצר מאוד. בדרך כלל אנו נוטים לזכור את הסוף ולהתעלם מההחלה והאמצע. כך גם במקרה ברוכיאן שבמשך 8 עונות היה אהוב הקהל אך בשנתיים האחרונות הפך למטרה אצל האוהדים ביציעים. לחדי הזיכרון שבנינו, בהחלט מדובר בשחקן שידע טוב מאוד מה היא בית"ר ירושלים, הבין את הזכות שנפלה בחיקו כשעלה לשחק בקבוצה הבוגרת, ובימים הגדולים של הקבוצה - לא מיהר לחפש הצעות בחו"ל.

"אומנם לא גדול ומפואר כמו מלמיליאן ואוחנה, אך עדיין צהוב שחור  מבטן ולידה". ברוכיאן

העזיבה של אבירם ברוכיאן היא לא סתם עזיבה. אחרי 22 שנים, קפטן של בית"ר ירושלים (שהוא גם שחקן בית) עוזב אחרי תקופה ארוכה. האחרון כמה סמלי, היה אורי מלמיליאן שחצה את הקווים למכבי תל אביב. ברוכיאן לעומת זאת הצהיר בעבר כי לא ישחק באף קבוצה אחרת בישראל, ועם מעברו לפולין - גם מקיים את הבטחתו.

בית"ר ירושלים מאבדת את אחד מהשחקנים היותר נאמנים שהיו לה בשנים האחרונות. מאז שעלה לקבוצה הבוגרת בשנת 2001 ועד היום, נשאר ברוכיאן נאמן לקבוצה, ויהיו ביקורות כאלה ואחרות על יכולתו ותרומתו (בעיקר בשנתיים האחרונות), בשורה התחתונה, מדובר אולי בשחקנים הבודדים שנותרו שיודעים באמת מה זה הסמל הבית"רי, או בהקבלה לסרט "אחרון המוהקינים", ברוכיאן הוא "אחרון הבית"רים", אומנם לא גדול ומפואר כמו מלמיליאן ואוחנה, אך עדיין צהוב שחור מבטן ולידה.

אני שומע ביממה האחרונה טענות על כך שברוכיאן נטש ספינה טובעת. אסור לשכוח במקרה הזה שני משתנים: המשתנה הראשון הוא שהקהל דרש בשנה האחרונה שברוכיאן יעזוב, שיטוט קצר בפורומים גילה תמונה אחידה: "ברוכיאן הוא לא מנהיג, ברוכיאן לוקח משכורת עתק, הוא לא מועיל לבית"ר, הלוואי שיעזוב".

המשתנה השני הוא הדעיכה בקריירה של ברוכיאן. בניגוד למלמיליאן ואוחנה שציינתי כאן, לברוכיאן אין את היכולת להרים ת מי שמסביבו, הוא מסוג השחקנים שמרים את עצמו כשלידו יש שחקנים ברמה גבוה. במצב של השנתיים האחרונות, ברוכיאן שוקע ביכולת הבינונית של יתר חבריו. בקצב הזה הוא גורם לקריירה שלו לדעוך משבוע לשבוע ורק יציאה לחו"ל יכולה להציל לו את הקריירה.

מה שנותר כעת הוא לאחל לברוכיאן בהצלחה בקבוצתו החדשה. אני בטוח שבעתיד הוא עוד ישוב לשחק בקבוצה בו גדל (בניגוד לשחקנים אחרים שיצאו מבית"ר לחו"ל וחזרו לקבוצות אחרות). אני גם רוצה להאמין שהעזיבה שלו תגרום בעתיד לשינוי בבית"ר ירושלים, אך בנושא זה אני ספקני מאוד.

אוהדי בית"ר מתפללים, מקווים שהשחקנים יבינו מה זה מלחמה

יובל נעים הוא חלק מהבעיה, אך גם לשחקנים יש אשמה מלאה על מצב הקבוצה. כיום נמצאים בבית"ר ירושלים שחקנים שחושבים שמדובר במשחק מחשב ולא במציאות, שחקנים שלא יודעים ולא יכולים להתמודד עם מציאות קשה, שחקנים שמבקרה הטוב טובים למאבקי מרכז טבלה, אך לא מבינים שהם נמצאים במלחמה. זאת גם הסיבה שמול הפועל תל אביב אנו רואים התעלות, ומול הפועל חיפה אנו רואים קריסה. וזה מוביל אותי היישר אל הנקודה הבאה.

חיזוק מתאים
החיזוק המתאים ביותר לבית"ר ירושלים כיום הוא חיזוק של שחקנים ישראלים שמבינים שהם מגיעים להילחם. שחקנים עם פחות כשרון, אבל עם אופי חזק ורע. שחקנים שכבר עברו כמה מאבקי תחתית בחיים שלהם ולא כאלה שקיבלו את החולצה של בית"ר אך שסיימו גיל נוער. שמעתי על שחקנים כגון דדי בן דיין, דובי מוסא ומשה אוחיון. שמות כאלה הם בדיוק מה שבית"ר ירושלים צריכה, אך אם יעשה רכש שכזה, צריכה להיות מהפכה שתכלול שחרור של שחקנים כמו סטיבן כהן והגעה של 4-5 שחקנים חדשים שיהוו את הבסיס לקבוצה. אני מאמין שעם השינויים האלו (ובלי ברוכיאן ודסה), בית"ר יכולה להישאר בליגה.

יובל נעים

נתן את החותם לירידה של בית"ר? נעים

לגבי מעמדו של יובל נעים, דעותיו חלוקות. מצד אחד הוא נכשל אתמול בניהול המשחק כשהימר על התקפה, מצד שני אני לא רואה מאמן אחר שיכול להוציא יותר ממה שיש כיום.

שלח לחבר לסלולרי