"שהנוצץ יהפוך לזהב" – נקודות אור

מאת חיים משרקי

30.12.11,11:45

בהמשך למשחק מול הפועל ת"א, מתייחס חיים משרקי בטור אישי לכמה נקודות אור * על אחד השינויים המרעננים בהרכב - מתן בראשי; "לא ברור למה רק עכשיו נזכרו בבית"ר שיש להם בסגל בלם מבטיח" * קובי מויאל שמנהיג את בית"ר קדימה; "כמה זמן עוד ייקח ליובל נעים להבין שקובי מויאל צריך להיות הקפטן?" * ומבקש משחקני ההתקפה להניע יותר מהר את הכדור קדימה; "כבר הספקנו לשכוח מה זה מתפרצת"

"פשוט תענוג לראות אותו". מתן בראשי
בית"ר של השבועות האחרונים רחוקה, בלשון המעטה, מלהלהיב. אבל למשחק נגד הפועל ת"א עלה הרכב שבהחלט ריגש. לא בגלל היכולת, יותר בגלל המרקם. עשרה מתוך האחד עשר שפתחו בהרכב היו שחקנים תוצרת בית. פשוט חזון אחרית הימים. יודעים מה, החבר'ה האלה לא רעים בכלל. אמנם במשחקים הם פוגעים בתדירות שתרנגול עיוור תופס גרגיר - וזו עמדתי על השער שבית"ר כבשה במשחק. אבל אי אפשר לערער על זה שכישרון יש שם בשפע. רק צריך ללטש היטב כדי שהנוצץ יהפוך לזהב. יובל, לטיפולך.

אחד השינויים המרעננים בהרכב של בית"ר הוא מתן בראשי. פשוט תענוג לראות את הבלם הזה, וזה הזמן להזכיר לכולם שהוא היה אחד מעמודי התווך של קבוצת הנוער יחד עם הרוש, קוזוקין, מויאל, ריקן וחדד. בראשי משחק בשקט ובחכמה ושהוא האדיר את קוזוקין בנוער, כך גם הוא גורם לפיליאבסקי להיראות טוב יותר. השילוב בינהם נראה מבטיח כאשר פיליאבסקי מוביל ובראשי יושב בול על סתימת החורים שהשאיר פורטיז'ו. לא ברור למה רק עכשיו נזכרו בבית"ר שיש להם בסגל בלם מבטיח, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. אבל צריך להנמיך ציפיות, מתן בראשי הוא אמנם בלם מוכשר אבל לא זכה לדקות רבות כמו חבריו. יובל נעים צריך לנהוג בחכמה ולהשאיר אותו בהרכב גם במשחקים פחות טובים שלו עד להתייצבות היכולת. כישרון יש לו, תנו לו רק את הזמן והסבלנות להראות לנו אותו.

בעמדל נבדל: "למות או לכבוש את ההר"
בעמדת נבדל: השבוע מתייחס אילון סבג בטור השבועי "בעמדת נבדל" לבלם שייצב את ההגנה של בית"ר ירושלים והביטחון שהוא משרה לשאר שחקני ההגנה - אנדריי פילאבסקי * על מערך ה-2 חלוצים שמוכיח את עצמו; "לא משנה מיהו החלוץ שישחק לצדו של בן שושן העיקר שתהיה לו עזרה בחלק הקדמי" * פציעתו של אלי דסה שגמר את העונה; "הפך השנה לאחד השחקנים הכי אהובים " * ועל מלחמת העולם שמצפה לקבוצה ביום ראשון מול הפועל חיפה, שהפסד בו יוריד כמעט בוודאות את הקבוצה אל מתחת לקו האדום (למאמר המלא)
ונעבור לקישור. קובי מויאל היה חלש במשחק עד לרגע שבו אלרואי כהן דרך עליו בגסות. מויאל פונה מחוץ למגרש וחזר אליו בחליפת הנינג'ה המסורתית שלו. מאותו רגע הוא חזר להיות קובי הישן והטוב - זה שלא רואה בעיניים ומתאבד על כל כדור. מויאל לקח את המושכות והתחיל לחלץ כדורים באגרסיביות ולהנהיג את בית"ר קדימה בהתלהבות. אני תוהה כמה זמן עוד ייקח ליובל נעים להבין שקובי מויאל צריך להיות הקפטן?

בזמן שמויאל המתין לטיפול ניתן היה לשמוע את אוהדי הפועל ת"א מקללים אותו, וזה המשיך לאורך כל המשחק. האמת, נהניתי מאוד לשמוע את זה. איך אמר פעם ג'ובאני רוסו, אחד השחקנים היותר "מבורכים" בליגת העל, "כשמקללים אותי אני יודע שאני טוב. אני אתחיל לחשוש כשהאוהדים יפסיקו". אותו הדבר לגבי מויאל. אוהדי הפועל רואים אותו ומקבלים פיק ברכיים. גם הם יודעים שידין, עבאס, גורדנה ואבוטבול גם יחד לא יתנו את התפוקה שקובי נותן. שימשיכו לקלל, הפרשנות פשוטה: הם מפחדים!

צריך לקבל את סרט הקפטן? קובי מויאל
ועוד עניין בנוגע למויאל. הוא אמנם זריז ויש לו ניתור של ברדלס. אבל מימדיו מסתכמים במטר שבעים של גובה ו-67 ק"ג של שרירים מוצקים. לכן לא ברור לי מה בדיוק עבר בראש של השופט לירן ליאני כשהוא שרק, פעמיים (!), לעבירה של מויאל על הגורילה האימתנית טוטו תמוז. תמוז גבוה מקובי לפחות בראש ויש לו גם פור רציני במשקל הגוף. אז איך לעזאזל ליאני החליט שדויד הכניע את גוליית? כדאי שיחזור לראות את הסיבה במקורות ויבין שהכול חוקי.

עניין אחרון בנוגע לקישור. שמישהו יעשה סדר (יובל? אבירם?) ויסביר לקשרים שלנו שבזמן שאנחנו בהתקפה הם לא אמורים לעמוד בצמוד אחד לשני כאילו הם מתכוונים לפצוח בטנגו סוער. מה שהם צריכים לעשות זה לרוץ לעומק ולפתוח אופציות מסירה לשחקן שעם הכדור. אז בבקשה, תתחילו לחשוב כדורגל וליישם את מה שכל ילד לומד אחרי שעה וחצי משחק בפרו אבולושן. שווה לנסות את זה, זה בטוח יעלה את האפקטיביות של משחק ההתקפה.

"צריך להסביר לשחקנים איך לנהל משחק התקפה חכם".
אייבנדר
ואם כבר דיברנו על התקפה, אז משחק ההתקפה של בית"ר מתנהל כמו חולה סכיזופרניה. כלומר הוא מפתח סימפטומים חיוביים ושליליים. כשאני אומר חיובי אני לא מתכוון למשהו טוב אלא לפלוס - תוספת של משהו. על אותו משקל המונח שלילי מתייחס למינוס, רק שכאן זה גם משהו רע. נתחיל עם הצד השלילי והבולט ביותר והוא האיטיות המרגיזה של ההתקפות של בית"ר. אני לא מתכוון לתאוצה האישית של השחקנים, שגם היא לא בשיא, אלא לסחיבות זמן והתמהמהות עם הכדור בכל פעם. כבר הספקנו לשכוח מה זה מתפרצת. בפעם הבאה שכדור מחולץ מהיריבה, תפסיקו (בעיקר ברוכיאן) להחזיק בו לשווא כמו מדי מילואים בארון אחרי גיל 50 ותתחילו לשחרר את הכדור מהר קדימה. אגב, זה אמור לעבוד נהדר ביחד עם התנועה לעומק עליה דיברתי מקודם.

הפאן החיובי הוא המהירות בהתקפה. ולא, לא מדובר בסתירה כי אני מתכוון לפזיזות. יותר מידי שחקנים מקבלים את הכדור ופשוט בועטים אותו למעלה כאילו מסי שם מחכה לכדור. תירגעו, תראו מי פנוי למסירה ואז תמסרו. תפסיקו כבר עם השחרור כדור המהיר הזה שפשוט הופך לאיבודי כדור בכל התקפה. או בקיצור, תלמדו מדן אייבינדר שהוא הצדיק בסדום שמנהל משחק התקפה חכם. דן, תסביר להם.

לסיכום, סיימנו רק בתיקו מול הפועל ת"א, וזה עוד "בבית". אין מה לשמוח יותר מידי כי יותר משבית"ר הייתה טובה - הפועל הייתה גרועה. בכל זאת, ראינו כמה נקודות אור במשחק שעליהן ניתן לבנות ציפיות להמשך. זה בידיים שלכם, אל תאכזבו אותנו.

השתמשו במערכת התגובות של פייסבוק והיו שותפים למאמר:
הערה: תגובות לא הולמות עלולות לגרום להשבתת חשבון הפייסבוק שלך

 

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי