אי מידתיות הצדק - בעקבות עונש הרדיוס שנגזר על בית"ר ירושלים
מאת חיים משרקי
24.12.11,21:19
רגע לפני הדיון בערעור של בית"ר ירושלים בגין העונש הקשה שספגה הקבוצה ביום רביעי (משחקים ללא קהל מול הפועל ת"א ומכבי נתניה), חיים משרקי בטור אישי מביע את דעתו בנושא ומבקש מידתיות וצדק * אלא שבכל פעם כשבית"ר ירושלים מגיעה לבית הדין, הצדק לא נעשה והקבוצה סופגת את העונשים הכבדים ביותר ביחס ליתר הקבוצות בארץ * על הקושי שבאחריות על האוהדים במשחקי החוץ, ועל העונש הפרופורציונאלי שצריכה הקבוצה לספוג * טור אישי לקראת הדיון בערעור
להצטרפות לשירות העידכונים של בית"ר.נט הכולל עדכונים ראשונים ובלעדיים על חדשות הקבוצה ועדכונים חיים ממשחקים, שלחו את המילה ירושלים למספר 6161 .עלות הודעה: 0.6 ש"ח.
שוב חוזר הניגון, ועדיין כולם מופתעים. באמת שאני אישית לא זוכר מתי בפעם האחרונה הגיעה בית"ר ירושלים לבית הדין של ההתאחדות ויצאה עם עונש פרופורציונלי. אם נעבור על רשימת פסקי הדין שנתנו אסופת תומכי זכויות האוהד וחופש הספורט, או בשמם הרשמי - דייני בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, נגלה שבכל פעם שעל שולחנם ניצב כתב אישום עם השם בית"ר ירושלים עליו, הם משילים את גלימת המודרניות המערבית ומאמצים את הברדס האיראני חמור הסבר.
"שיקול הדעת של הדיינים בפסיקת העונש היה מוטעה ונבע לדעתי מלחץ תקשורתי ועליהום גורף על בית"ר במדיה... עונשים כאלה לא עוזרים ולא מונעים התפרעויות בהמשך... יש עיוות גדול בגזר הדין". כך אמר בטורו השבועי אבי נמני. את הדברים חתם שחקן העבר בקביעה כי "הפסיקה חסרת אחריות".
לפני כמה חודשים פרסמתי כאן את המניעים והשיקולים הניצבים בפני כל אמצעי תקשורת לפני שהוא מחליט לפרסם סיפור מסויים. אחד ההסברים המרכזיים עסק במה שמוכר וידוע לציבור הרחב ומשמש כמעין המשך לסיפורים קודמים. אי לכך אין לנו מה להתפלא שבכל פעם שהמותג בית"ר ירושלים נקשר עם מעשי אלימות, התקשורת אצה לרקוח תבשילים מוגזמים אותם היא מגישה על מגש זהב לכל החפץ בטעימה. ומסתבר שבבית הדין יש תיאבון גדול לדיינים. ומכך נובע שאנו עדים תוך שני מחזורים בלבד לתקריות אלימות מחרידות, שאינן זוכות כלל לטיפול הולם.
זה מתחיל עם הרעב לבשר ביציע ג' - שסירב להמתין לסוף המשחק ולגשת לשווארמה חזן - שבא לידי ביטוי בניסיון לשפד את אלישע לוי במוט ברזל (אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה קורה למאמן, שהביא למועדון שתי אליפויות והעפלה לשלב בתים, אם זה היה פוגע בו). וזה המשיך עם אוהדי נתניה החביבים שמאסו בתזזותיות של מאמנם על הקווים ורצו לדאוג לו לקצת מנוחה. אז חבורת המחוננים מעיר הספורט זרקה עליו כיסא. פשוט מדהימה האהבה הזו למאמנים.
אני יכול להמשיך ולמנות אינספור מקרים, בעיקר מהתל אביביות רוויות האוהדים היצירתיים בזדוניותם, אך זה לא ישנה דבר. מה שמשנה זה המספר. וכוונתי היא למספר מיקומך בטבלת האלימות המסוקרת במדיה, שם בית"ר מוליכה בפער ניכר מיריבותיה ונראה כי האליפות מובטחת לנצח. אם נבחן את הדברים, וברשותכם לא אלאה אתכם בפרטים, נמצא שכל המהום או לחשוש ירושלמי מקבל חשיפה אדירה עשרות מונים יותר מאשר עבירת אלימות גרידא שמגיעה ממיקום גיאוגרפי אחר בליגת העל. ועוד בסוף כועסים שבירושלים מדברים על איפה ואיפה.
רק שיהיה ברור, אין בכוונתי להגן על המעשה שבוצע. המועדון כבר גינה אותו והוא יודע למה. אבל צריך להכניס לפרופורציות את התקרית מהמשחק נגד בני יהודה. עוד קודם למשחק ביקשו גורמים מבית"ר כי ינכחו שוטרים ביציע לצד צופי החינם עם האפודות הזוהרות (בשביל הרשמיות נקרא להם "סדרנים"). אבל כנראה שהחבר'ה משכונת התקווה מצמצמים עלויות בהמשך למאבקם החברתי בעיריית ת"א. חוץ מזה הם בטוחים שהאוהדים שלהם - אלא שרובצים בתמימות בסמטאות השכונה עם הסודנים, הנרקומנים והסרסורים - הם סמל למופת וחיקוי, כך שאין צורך בשוטרים. אז מה הטעם לחפש קצת תקווה בשכונה.
אבל צריך צדק. ואת זה כולנו מצפים מבית הדין של ההתאחדות. לא יתכן ש"אחריות שילוחית" (תביעת נזק שנגרם ע"י גורם שלישי הקשור בגורם הנתבע) תגרום להפסד של 1.2 מיליון ₪ לקבוצה. כל שכן כאשר מדובר בקבוצה עם בעיות כלכליות. לאן לעזאזל נעלמו הנסיבות המקלות? מועדון בית"ר ירושלים עושה ככל יכולתו ואף מנהל מלחמת חורמה כנגד אוהדיו שלו בכדי למנוע מעשי אלימות מכל סוג שהוא. אבל אי אפשר לצפות ממנו להיות אחראי באופן אישי לכל שטות של אוהד כזה או אחר. עם כל הכבוד, בשביל זה שוכרים בתשלום גוף שיהיה אחראי על הסדר באצטדיונים.
בבית"ר ירושלים מצטערים על הנזק שנגרם ובכוונתם לשלם עבור הנזק (ושלא תחשבו שזה מובן מאליו, תמיד אפשר להערים קשיים. כל שכן כשזה במגרש חוץ ועל הסדר אמונה הקבוצה היריבה). עם זאת, ואף שיו"ר בני יהודה משה דמאיו בכבודו ובעצמו סינגר מעט על בית"ר בפני הדיינים, הם פסקו עונש דרקוני שכזה. כשיעקב שחר הורה לסגור את יציע ג' למשחק אחד לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו של אלישע לוי, מיהרו להחמיא לו על המשפט המהיר. אך בעקבות מה שעשו אוהדי בית"ר בבלומפילד, הועלתה הצעה בערוץ הספורט לסגור את היציע המזרחי עד סוף העונה. פשוט להתמוגג מאיך שהאיזון והצדק הולכים בכדורגל הישראלי כמו זוג אוהבים בדרך לחופה. בושה וחרפה.
אז בשם הצדק הגישה בית"ר ירושלים ערעור לבית הדין העליון. נותר לקוות ששם יבחנו הדברים ללא משוא פנים ודעות קדומות ויתקבל פסק דין ראוי. צריך לבחון את מידת הסבירות לפיה אחראי המועדון להתנהגות אוהדיו במשחקי החוץ. שכן בית"ר ירושלים זו קבוצת כדורגל, לא מוסד חינוכי. ובהתאם לקריטריון יש לקבוע את העונש, שכאמור צריך להיות פרופורציונלי לגודל האחריות ויכולת השליטה, ולא למעשה האוהדים. טיפ קטן: נתפשר על אותו העונש, אבל על תנאי ולא בפועל.
שוב חוזר הניגון, ועדיין כולם מופתעים. באמת שאני אישית לא זוכר מתי בפעם האחרונה הגיעה בית"ר ירושלים לבית הדין של ההתאחדות ויצאה עם עונש פרופורציונלי. אם נעבור על רשימת פסקי הדין שנתנו אסופת תומכי זכויות האוהד וחופש הספורט, או בשמם הרשמי - דייני בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, נגלה שבכל פעם שעל שולחנם ניצב כתב אישום עם השם בית"ר ירושלים עליו, הם משילים את גלימת המודרניות המערבית ומאמצים את הברדס האיראני חמור הסבר.
"שיקול הדעת של הדיינים בפסיקת העונש היה מוטעה ונבע לדעתי מלחץ תקשורתי ועליהום גורף על בית"ר במדיה... עונשים כאלה לא עוזרים ולא מונעים התפרעויות בהמשך... יש עיוות גדול בגזר הדין". כך אמר בטורו השבועי אבי נמני. את הדברים חתם שחקן העבר בקביעה כי "הפסיקה חסרת אחריות".
לפני כמה חודשים פרסמתי כאן את המניעים והשיקולים הניצבים בפני כל אמצעי תקשורת לפני שהוא מחליט לפרסם סיפור מסויים. אחד ההסברים המרכזיים עסק במה שמוכר וידוע לציבור הרחב ומשמש כמעין המשך לסיפורים קודמים. אי לכך אין לנו מה להתפלא שבכל פעם שהמותג בית"ר ירושלים נקשר עם מעשי אלימות, התקשורת אצה לרקוח תבשילים מוגזמים אותם היא מגישה על מגש זהב לכל החפץ בטעימה. ומסתבר שבבית הדין יש תיאבון גדול לדיינים. ומכך נובע שאנו עדים תוך שני מחזורים בלבד לתקריות אלימות מחרידות, שאינן זוכות כלל לטיפול הולם.
זה מתחיל עם הרעב לבשר ביציע ג' - שסירב להמתין לסוף המשחק ולגשת לשווארמה חזן - שבא לידי ביטוי בניסיון לשפד את אלישע לוי במוט ברזל (אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה קורה למאמן, שהביא למועדון שתי אליפויות והעפלה לשלב בתים, אם זה היה פוגע בו). וזה המשיך עם אוהדי נתניה החביבים שמאסו בתזזותיות של מאמנם על הקווים ורצו לדאוג לו לקצת מנוחה. אז חבורת המחוננים מעיר הספורט זרקה עליו כיסא. פשוט מדהימה האהבה הזו למאמנים.
אני יכול להמשיך ולמנות אינספור מקרים, בעיקר מהתל אביביות רוויות האוהדים היצירתיים בזדוניותם, אך זה לא ישנה דבר. מה שמשנה זה המספר. וכוונתי היא למספר מיקומך בטבלת האלימות המסוקרת במדיה, שם בית"ר מוליכה בפער ניכר מיריבותיה ונראה כי האליפות מובטחת לנצח. אם נבחן את הדברים, וברשותכם לא אלאה אתכם בפרטים, נמצא שכל המהום או לחשוש ירושלמי מקבל חשיפה אדירה עשרות מונים יותר מאשר עבירת אלימות גרידא שמגיעה ממיקום גיאוגרפי אחר בליגת העל. ועוד בסוף כועסים שבירושלים מדברים על איפה ואיפה.
רק שיהיה ברור, אין בכוונתי להגן על המעשה שבוצע. המועדון כבר גינה אותו והוא יודע למה. אבל צריך להכניס לפרופורציות את התקרית מהמשחק נגד בני יהודה. עוד קודם למשחק ביקשו גורמים מבית"ר כי ינכחו שוטרים ביציע לצד צופי החינם עם האפודות הזוהרות (בשביל הרשמיות נקרא להם "סדרנים"). אבל כנראה שהחבר'ה משכונת התקווה מצמצמים עלויות בהמשך למאבקם החברתי בעיריית ת"א. חוץ מזה הם בטוחים שהאוהדים שלהם - אלא שרובצים בתמימות בסמטאות השכונה עם הסודנים, הנרקומנים והסרסורים - הם סמל למופת וחיקוי, כך שאין צורך בשוטרים. אז מה הטעם לחפש קצת תקווה בשכונה.
אבל צריך צדק. ואת זה כולנו מצפים מבית הדין של ההתאחדות. לא יתכן ש"אחריות שילוחית" (תביעת נזק שנגרם ע"י גורם שלישי הקשור בגורם הנתבע) תגרום להפסד של 1.2 מיליון ₪ לקבוצה. כל שכן כאשר מדובר בקבוצה עם בעיות כלכליות. לאן לעזאזל נעלמו הנסיבות המקלות? מועדון בית"ר ירושלים עושה ככל יכולתו ואף מנהל מלחמת חורמה כנגד אוהדיו שלו בכדי למנוע מעשי אלימות מכל סוג שהוא. אבל אי אפשר לצפות ממנו להיות אחראי באופן אישי לכל שטות של אוהד כזה או אחר. עם כל הכבוד, בשביל זה שוכרים בתשלום גוף שיהיה אחראי על הסדר באצטדיונים.
בבית"ר ירושלים מצטערים על הנזק שנגרם ובכוונתם לשלם עבור הנזק (ושלא תחשבו שזה מובן מאליו, תמיד אפשר להערים קשיים. כל שכן כשזה במגרש חוץ ועל הסדר אמונה הקבוצה היריבה). עם זאת, ואף שיו"ר בני יהודה משה דמאיו בכבודו ובעצמו סינגר מעט על בית"ר בפני הדיינים, הם פסקו עונש דרקוני שכזה. כשיעקב שחר הורה לסגור את יציע ג' למשחק אחד לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו של אלישע לוי, מיהרו להחמיא לו על המשפט המהיר. אך בעקבות מה שעשו אוהדי בית"ר בבלומפילד, הועלתה הצעה בערוץ הספורט לסגור את היציע המזרחי עד סוף העונה. פשוט להתמוגג מאיך שהאיזון והצדק הולכים בכדורגל הישראלי כמו זוג אוהבים בדרך לחופה. בושה וחרפה.
אז בשם הצדק הגישה בית"ר ירושלים ערעור לבית הדין העליון. נותר לקוות ששם יבחנו הדברים ללא משוא פנים ודעות קדומות ויתקבל פסק דין ראוי. צריך לבחון את מידת הסבירות לפיה אחראי המועדון להתנהגות אוהדיו במשחקי החוץ. שכן בית"ר ירושלים זו קבוצת כדורגל, לא מוסד חינוכי. ובהתאם לקריטריון יש לקבוע את העונש, שכאמור צריך להיות פרופורציונלי לגודל האחריות ויכולת השליטה, ולא למעשה האוהדים. טיפ קטן: נתפשר על אותו העונש, אבל על תנאי ולא בפועל.
.
הערה: תגובות לא הולמות עלולות לגרום להשבתת חשבון הפייסבוק שלך
הערה: תגובות לא הולמות עלולות לגרום להשבתת חשבון הפייסבוק שלך
שלח לחבר לסלולרי