"בית"ר זו משפחה, ולאנשים שנמצאים בתוכה יותר קשה להבין את זה כי אתם כבר בפנים, אבל לי, שאני בא מבחוץ, זה יותר ברור. קשה להיכנס למשפחה אבל יותר קשה לצאת. אנשים בבית"ר לא נמצאים פה בגלל הכסף אלא בגלל כל מה שמסביב. יכלנו, כל הצוות המקצועי, להרוויח יותר כסף אם היינו נשארים בהפועל אשקלון, אבל אני לא מצטער לדקה שעזבתי את אשקלון לטובת בית"ר כי יש פה משהו מעבר לכסף. ככה למשל לפני כמה ימים, פתאום עצר אותי ילד קטן ושאל אותי 'אתה יוסי קקון מאמן הכושר של בית"ר נכון?' וביקש ממני חתימה. היו לי דמעות בעיניים באותו רגע. אני אימנתי כל החיים בקבוצות קטנות ומי הכיר אותי, פתאום ילד מבקש חתימה כי הוא זיהה אותי מהאימון הראשון. אפילו לא ידעתי איך חותמים במצב כזה, שאלתי את שמו וחתמתי לו 'ליקיר היקר בהוקרה'. זה ריגש אותי מאוד."

"מי שהכיש אותו נחש, הוא נזהר אפילו מהחבל. לעומת זאת, מי ששתה חלב עזים, כשהוא מקבל קוטג' - הוא זוכר את חלב העזים. באתי ממועדונים יחסית קטנים, התחלתי מלמטה, ומה שמייחד מועדונים כאלו זה ה"ביחד", וזה לצערי הרב לא היה בבית"ר והמטרה שלי היא לא רק לאמן אותם אלא גם לשפר את הדברים האלו. אם אורי הביא אותי יחד איתו לכאן, זה כנראה כי הוא גילה שיש בי דברים שאין לכל מאמני הכושר, ואני מאמין שהייחוד שלי הוא בדברים הללו. אני גיליתי עם השנים שיש שחקנים שאתה חייב ללטף אותם כדי לטפח אותם. כמובן שאם הם יפגעו במישהו או יעשו דברים לא נכונים אנחנו "ניתן להם בראש", אבל אם הוא עושה משהו טוב צריך לעודד אותו בשביל לעזור לו לפרוח."

איך עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים, עושים את הסוויץ' למרכז הבמה של הכדורגל בארץ?

"אני לא צעיר, יש לי ניסיון בחיים ואני לא מאבד פוקוס. אני בוגר יחידה צבאית מובחרת ואני עובד 21 שנים ברצף כמאמן כושר. גם עברתי כבר כמאמן הנבחרת האולימפית מקלחת מאוד קרה של הכניסה למרכז הבמה, כי גם הנבחרת זה הטופ של הטופ בארץ. אני פשוט ממשיך באותה הדרך שתמיד נקטתי בה ותמיד דוחף את השחקנים לעבוד כמה שצריך. הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו. אני מסביר לשחקנים בכל הקבוצות ובכל הרמות שאין תחליף לעבודה קשה, במיוחד בכל מה שקשור לכושר גופני. אני מבחינתי ממשיך לעשות את העבודה שלי כמו שאני יודע".

מה החשיבות של מחנה האימונים בטרום העונה לכושר הגופני של השחקנים?

"זה אחד החלקים החשובים של העונה. השחקנים אוכלים טוב, ישנים טוב, הם תחת פיקוח שלי ושל המאמנים 24 שעות ביממה ואנחנו יכולים לדאוג שהכל בסדר וגם לטפל בכל הבעיות שיש לשחקנים מבחינה פיזית, אבל גם לאמן אותם בכל הכח שנדרש. שאלו אותי פעם איך אני קורע את השחקנים שלי והם אוהבים אותי. הסיבה לכך היא פשוטה: אני קורע אותם, דורש מהם את המקסימום בכל רגע, אבל תמיד מתייחס אליהם כמו שצריך, ואף פעם לא בזלזול. איך אני יכול להגיד לשחקן לרוץ חזק ו"להתאבד" אם אני בעצמי לא אתן לו כבוד? אנחנו יוצאים למלחמה ביחד ואנחנו חייבים להיות מאוחדים. בעונה שעברה בהפועל אשקלון יצאנו למשחק גורלי מול קריית שמונה, שהיינו חייבים לנצח בו כדי לשמור על סיכוי לעלות ליגה. כינסתי את השחקנים וסיפרתי להם סיפור: היה מצביא עם צבא קטן שרצה לכבוש אי. המצביא הגיע לאי עם 150 אוניות, וברגע שהוא וכל החיילים ירדו לחוף הוא פקד עליהם לשרוף את האוניות. שאלו אותו החיילים - ואיך נחזור? התשובה שלו הייתה פשוטה: מפה לא חוזרים. או שמשתלטים על המקום וחוזרים עם האוניות שלהם, או שמתים פה. לפני אותו משחק מול קריית שמונה אמרתי לשחקנים שפה אנחנו שורפים את האוניות.

"יש פה קבוצה של אנשים מאמינים, וזה דבר חשוב מאוד בעיניי. אספר לכם עוד אגדה: הפעם על יהודי חכם ומצליח שהגויים שנאו אותו וקנאו בו, אבל רק המלך אהב את היהודי. השר אמר למלך שהיהודי הוא לא באמת כזה חכם ומוצלח וניסה לגרום לו להפסיק לאהוב אותו. השר הציע לו שיעמיד את היהודי במבחן: השר ישאל אותו 2 שאלות פשוטות, ואם הוא ידע לענות השר יניח לו. המלך קרא ליהודי ושם אותו באצטדיון עם 100 אלף איש. השר עמד מולו, קימץ את היד ושאל: 'מה יש לי ביד?'. היהודי הרים עיניים למעלה ושאל את בורא עולם לתשובה. פתאום עבר פרפר, היהודי חשב לעצמו 'אין פה פרפרים אף פעם... זה בטח רמז' וענה: יש לך ביד פרפר. הגוי ההמום החזיק את היד סגורה והמשיך: 'נכון. השאלה השנייה: הפרפר חי או מת?' היהודי חשב ואמר לו 'בידך הדבר - אם תרצה תחייה אותו, אם תרצה תהרוג אותו". אני אוהב להחדיר לשחקנים שהכל בידיים שלהם."

"מי מבינינו לא גדל על אורי מלמיליאן? כשהייתי בן 10 והלכתי לשוק המוכרים צעקו שכל פרי מלמיליאן"

איך אמור להתחלק הכושר הגופני של השחקנים לאורך העונה? מתי הם אמורים להגיע לשיא?

"עונת כדורגל היא כמו ריצת מרתון. רץ מרתון צריך לרוץ 42 קילומטרים ו-180 מטרים עד לקו הסיום. לרוץ בכוח את 180 המטרים האחרונים ולא ליפול בהם, זו המתיקות, פה מצליחים. קבוצות שנופלות במחזורים האחרונים ונגמר להן הכושר יכולות לאבד את כל מה שהיה להן. אני עובד עם השחקנים שלי כדי שיגיעו ל-180 מטרים האחרונים, ל-3,4 המשחקים האחרונים, כשעדיין יש להם אוויר והם יכולים לתת יכולת טובה, ככה היה באשקלון בעונה שעברה כשהגענו לשיא בסוף העונה ועלינו ליגה בלי שאף אחד נתן לנו סיכוי. צריך לשמר את הכושר עד לסוף העונה, ואני מי שצריך להתאים את האימון לשחקנים שיש לי בשביל שזה יקרה. אני מתאים להם את האימונים לפי כל מיני פרמטרים - גיל למשל. זה כמו להיות טבח, צריך לדעת מתי צריך לשים מלח ומתי צריך לשין שמן זית, מתי לתת בראש ומתי לספר בדיחה."

ספר לאוהדים קצת על הקריירה האישית שלך.

"בגיל 15 הייתי מתאבק ונחשבתי לבכיר מאוד במדינה ושילבתי את זה עם כדורגל. עד גיל 20 הייתי שחקן בליגות יחסית נמוכות, ליגה א'-ארצית, וזה לא התאים לי. הבנתי ששחקן גדול אני לא אהיה והייתי פריק של כושר גופני. בגיל 18 הגעתי לפרשת דרכים לפני הגיוס לצבא והייתי צריך להחליט מה לעשות עם החיים שלי, והחלטתי על יחידה קרבית. בהמשך הלכתי ללימודי חינוך גופני. בעונה הראשונה שלי הגעתי להפועל אשקלון עם ג'קי דקל והחלטתי להתמחות בנושא כושר גופני. משם המשכתי להפועל באר-שבע שם אימנתי עשר שנים בתקופת אלי גוטמן איתו זכיתי בגביע. לאחר מכן המשכתי לאשדוד, הפועל כפ"ס, יבנה, בית"ר באר-שבע עם ניר קלינגר. עבדתי גם בהפועל ירושלים אז כבר עבדתי בטדי, אבל זה לא בית"ר ירושלים. כשהייתי בהפועל והייתי רואה את בית"ר, הייתי אומר שהלוואי יהיה לי רבע מהאוהדים ששם"

מה זה בשבילך לעבוד עם אורי מלמיליאן?

"מי מבינינו לא גדל על אורי מלמיליאן? כשהייתי בן 10 והלכתי לשוק המוכרים צעקו שכל פרי מלמיליאן. כל מה שאגיד עליו רק יגרע. זו תהיה בסה"כ העונה השנייה שאנחנו עובדים ביחד אבל החיבור בינינו מצויין. הקשר בינינו נוצר כשהוא בא לראות את הנבחרת האולימפית שלי מתאמנת, והוא הביא אותי לאשקלון ומאז אנחנו ביחסים מצויינים. אצל אורי זה או שחור או לבן, או שהוא אוהב אותך או שהוא יתעלם ממך. הוא בנאדם שהקטע המקצועי אצלו יותר חשוב מהחברתי, הוא מאמין מאוד בשחקנים. אני מאמין שהצוות המקצועי של השנה יכול להוביל את בית"ר למקומות טובים וגבוהים. גם אם לא נרוץ לאליפות, נוכל להיות קבוצה מספיק טובה ומעניינת, והמשימה שלי היא להשאיר את השחקנים בכושר גבוה בשביל שנוכל לעשות את זה."