אריאל הרוש - תגלית העונה ושחקן העונה 09-10 של בית"ר נט בראיון מיוחד
מאת שגיא חן ותומר נעמן
22.05.10,13:28
גולשי בית"ר.נט הצביעו לאורך כל השנה והכריעו חד משמעית - אריאל הרוש הוא שחקן העונה של האוהדים וגולשי בית"ר.נט לעונת 2010/2009, בחירה המתקיימת זו השנה החמישית ברציפות * הרוש, אשר מסיים עונה ראשונה כשוער הראשון של בית"ר ירושלים כשהוא בן 22 בלבד, זכה לגביע בגין בחירתו לתואר זה, ובאותה ההזדמנות התפנה לסכם בראיון מיוחד ובלעדי עונה מלאת תהפוכות שהסתיימה עם גביע הטוטו ועם תואר תגלית העונה של הליגה * ראיון מיוחד עם אריאל הרוש
מסורת ממשיכה: זו העונה החמישית ברציפות שאתם, גולשי בית"ר.נט, מצביעים ובוחרים את שחקן העונה של האוהדים וגולשי בית"ר.נט. בעונת 2005/2006 בחרתם ביואב זיו לתואר, בשנה שלאחר מכן נבחר מיכאל זנדברג, בעונת הדאבל ההיסטורית נבחר גל אלברמן, בעונה שעברה נבחר ברוב קולות ברק יצחקי, ואילו השנה הצבעתם ובחרתם ברוב מוחץ: אריאל הרוש הוא שחקן העונה שלכם.
בהמשך לשיטת ההצבעה בעונה שעברה, הצגנו בפניכם תוספת אשר השפיעה גם על תוצאות ההצבעה: לאחר כל משחק הוזמנו האוהדים לתת ציון לכל שחקן אשר שותף באותו המשחק. הציונים שוקללו וחושבו לאורך כל העונה, ולהם הענקנו משקל של 50 אחוזים בשקלול הכללי לבחירת שחקן העונה. שאר 50 האחוזים נקבעו על פי הצבעת הגולשים בסקר שפורסם באתר בחודש האחרון. כך, לראשונה כאמור, הושפעה הבחירה השנה לא רק מתוצאות הסקר בסוף השנה, אשר משקף את הזיכרון הקולקטיבי של האוהדים בהסתכלות אחורה על העונה, אלא גם מתגובות ותחושות האוהדים אחרי כל משחק ומשחק.
ולהלן פירוט הבחירה: בשקלול הציונים נלקחו בחשבון רק ציוניהם של שחקנים אשר שיחקו מעל ל-10 משחקי ליגה. מבין אלו, סיים אריאל הרוש במקום הראשו עם ציון ממוצע של 8.39 בכל 35 משחקי הליגה בהם שותף העונה בנוסף לשלושת משחקי גביע המדינה. בנוסף לזאת, בסקר סוף העונה המשיכה המגמה: מבין 6,142 האוהדים שהצביעו בסקר, בחרו 67 אחוזים (4,115 הצבעות) באריאל הרוש כשחקן העונה, כשהרחק מאחוריו במקום השני ברק יצחקי עם 15% (920 הצבעות) ועמית בן שושן במקום השלישי עם 4% (245 הצבעות).
בחירתו של אריאל הרוש כשחקן העונה היא ברורה ומתבקשת - בעונה הגרועה של בית"ר ירושלים בחמש השנים האחרונות, הציג הרוש את היכולת הטובה ביותר, היה אחד השוערים הבולטם בליגה ומעבר לעובדה שסיים את העונה כ"תגלית", הוא ללא ספק ראוי גם לתואר שחקן העונה של בית"ר ירושלים. הרוש שותף בכל 35 משחקי הליגה העונה בנוסף לעוד שלושה משחקי ליגה ותשעה משחקי גביע הטוטו. במו רגליו העלה את בית"ר ירושלים לרבע גמר גביע המדינה והיה שותף מלא לזכייה בגביע הטוטו. כשהוא בן 22 בלבד, הפך הרוש לא רק לשוער הראשון של בית"ר ירושלים, אלא גם לשוער הירושלמי הראשון שמוזמן לנבחרת ישראל אחרי למעלה מ-14 שנה (האחרון היה קורנפיין שסיים את הרומן עם הנבחרת מהר מאוד).
יום לאחר שנבחר לתגלית העונה של ארגון השחקנים, הגענו לביתו של אריאל הרוש על מנת להעניק לו את הגביע והתואר וכמובן לקיים עימו ראיון גדול אחרי עונה שלמה בה הוא לא התראיין ולא השמיע את קולו בתקשורת.
אריאל, ברכותינו - לאחר העונה הראשונה שלך כשוער הראשון של קבוצת הבוגרים, האוהדים וגולשי בית"ר.נט בחרו אותך כשחקן העונה.
"קודם כל אני מודה להם על הבחירה. לי אישית הייתה עונה מצויינת, עונה טובה מאוד, לקבוצה לא הייתה את העונה הכי פשוטה ואני יודע את זה ורק מקווה שבית"ר תדע ימים טובים יותר".
אנחנו יושבים עכשיו זמן קצר אחרי האימון הראשון שלך בנבחרת ישראל הבוגרת, וזה אחרי שהתחלת את העונה כמעט כאנונימי מחוץ לבית"ר ואוהדיה. האמנת שהדברים יתפתחו בצורה כזו?
"לא. האמנתי בעצמי שאני אגיע רחוק, אבל לא האמנתי שזה יגיע כל כך מהר, וזה באמת הגיע מהר - בשנה אחת. הכל בא לי ב"בום", אבל זה לא צריך להוציא אותי מהפוקוס, להיפך - אני רק צריך לעבוד יותר קשה ואני מקווה שאני אשמור על הזימון והמקום בסגל. הכל טוב ויפה, אבל אני צריך להוכיח שזימנו אותי בצדק. פחות לדבר, יותר לעבוד".
בתחילת העונה, למרות המצב הכלכלי הקשה, עדיין הביאו שוער זר - ז'וסלן מאייבי - במטרה שהוא ישמש כשוער הראשון של הקבוצה. זה נתן לך הרגשה שלא בונים עליך?
"זה לא נתן לי הרגשה שלא בונים עליי, זה נתן לי הרגשה שלא סומכים עליי מספיק, אבל זמן קצר אחר כך הלכתי לדבר עם איציק קורנפיין והוא הבהיר לי את הדברים. זה לא כמו שחשבתי שזה הולך להיות, הדברים נראו לי אחרת אבל הוא אמר לי שבא שוער כי אין לי מספיק ניסיון והוא רוצה שני שוערים טובים, הוא רוצה שתהיה תחרות על ההרכב כי כשיש תחרות - הרמה אוטומטית עולה. לא נעלבתי מזה והכל בסדר, לקחתי את זה לצד הטוב של הדבר".
במחזור החמישי בית"ר יצאה למשחק בבאר שבע והפסידה 3-2 במשחק לא טוב שלך, ועלו אז קולות נגד ההצבה שלך בשער שטענו שאתה עדיין לא מוכן להיות השוער הראשון של בית"ר. מאותו משחק התאוששת מהר והצגת יכולת יציבה וטובה במשך כל העונה. מה גרם לנפילה ומה להתאוששות מאז?
"גם לפני המשחק הזה היו לי משחקים טובים לפני אותו משחק. זה קורה לכל שחקן, ובמיוחד לשוערים כי אין מה לעשות, אנחנו יכולים להיות טובים משחק שלם ובדקה ה-90 לעשות טעות ולא זוכרים לנו את המשחק הטוב. היה לי משחק לא טוב, קורה - אבל עברתי הלאה ולא נתתי לזה להפריע לי. ידעתי שאסור לי שיהיה לי עוד משחק כזה, כי ידעתי שעוד משחק כזה יציב הרבה סימני שאלה לגבי ההמשך שלי. עבדתי קשה וידעתי לא להסתכל אחורה ולא לחשוב יותר מדי על כך שאם לא אהיה טוב אז יחליפו אותי או משהו כזה. הסתכלתי על עצמי, המשכתי לעבוד קשה, האמנתי בעצמי ובסופו של דבר הכל היה בסדר".
בעונה לפני האחרונה כבר עשית את הופעות הבכורה שלך בקבוצה, ולמרות יכולת טובה חזרת לספסל לקראת סוף העונה. היו לך מחשבות באותה תקופה?
"מחשבות? לא. קיבלתי את זה כי אם היו אומרים לי בתחילת אותה עונה, שבה הייתי שוער שני, שאני הולך לשחק 6-7 משחקים הייתי קונה את זה. היה את קאלה, שוער טוב והראשון של הקבוצה אז, קיבלתי את הצ'אנס שלי והוכחתי את עצמי, מה שנתן גם ביטחון שאני יכלתי לשמש שוער ראשון בעונה שעברה. איכזב אותי מעט שחזרתי לספסל, אבל לא הסתכלתי על זה ככה, לקחתי את הצד החיובי, ועל כך ששוער שני מקבל 7 משחקי ליגה בבית"ר ירושלים - אי אפשר לבקש יותר מזה במצב כזה".
בניגוד לאותו קאלה, שהוא אדם מאוד מוחצן ואחד שצועק ומשתולל המון במשחק, אתה יותר שקט ורגוע. האם זה האופי שלך או שאתה פשוט מרגיש צעיר ולא במקום שבו אפשר להיות מוחצן יותר?
"זה בעיקר האופי שלי - אני לא אחד שאוהב לצעוק על שחקנים, אני אחד שחושב שאם אני יכול להסביר את עצמי בדרך אחרת זה יותר טוב. יש שחקנים שאם צועקים עליהם יותר מדי, זה נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה. השחקנים דווקא אוהבים את זה שאני בא אליהם אחר כך בשקט ואומר להם את מה שיש לי להגיד. זה לא שאני בכלל לא צועק במהלך המשחק, אבל אני עושה את זה בטעם ולא על כל שטות. אבל זה גם עניין המעמד - בנוער הייתי קצת אחרת כי יכלתי להרשות לעצמי, עכשיו זה הבוגרים וזו אופרה אחרת לגמרי. זו רק השנה הראשונה שלי כשחקן הרכב בבוגרים, יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהראות, ועם הזמן זה יגיע, אבל לא באותה צורה כמו קאלה. אני לא מתחבר לזה ולא אוהב את זה".
העונה הייתה לפעמים הרגשה שאתה בודד במערכה מבחינה הגנתית - כך למשל במשחק בבלומפילד מול הפועל תל אביב, שבו הקבוצה ספגה ארבעה שערים ועדיין הצגת יכולת מעולה. האם הרגשת ככה לפעמים? ואולי זה בכלל היה לטובתך?
"שוער זה התפקיד הכי חשוב בקבוצה, ובגלל זה אני צריך להסתכל על עצמי כבודד. אני צריך לנתק את עצמי מהכל ולעשות את העבודה שלי, ולא להגיד למה ההוא לא ירד וכו' גם אם בכל דקה תבוא מולי התקפה. ברור שהרגשתי חשוף בהרבה מקרים אבל אין מה לעשות, אני לא מסתכל על זה ולא אומר "הייתי חשוף", אני צריך לעשות את העבודה שלי ולעזור לקבוצה, בשביל זה אני שם".
איזה משחק לדעתך היה הכי טוב שלך השנה, ומה הכי פחות טוב?
"הכי פחות טוב זה כמובן בבאר שבע. הכי טוב? היה את מכבי ת"א בגביע, היה את מכבי חיפה בקריית אליעזר, בני יהודה בטדי, והיו לי עוד כמה משחקים טובים".
באותו משחק בגביע נגד מכבי ת"א ראינו שאתה גם יודע לבעוט פנדלים טוב. אולי בסופו של דבר תהפוך לבועט הפנדלים של בית"ר, כמו אניימה בהפועל? זה משהו שאתה רוצה?
"זה דבר שצריך לבוא מהמאמן, אם הוא חושב שאני מספיק טוב בשביל לבעוט אקבל את זה, אבל אין לי בעיה עם החלוקה הרגילה שבה שחקנים אחרים נותנים את הגולים ואני עוצר אותם. זה כרגע לא מעניין אותי, אבל אם יתנו לי - בכיף, לא אגיד לא".
כמו שזה נראה עכשיו, בית"ר עומדת בפני כמה שנים רזות כלכלית - אפילו יותר מבעונה החולפת. מה אתה מרגיש לקראת המצב המצטייר?
"בבית"ר ירושלים הכל יכול להיות. יכולה להיות עונה כזו בלי כסף, או שפתאום יכול לבוא איזה "משוגע" כמו גאידמק או אגייאר שישים את הכסף ויבסס את בית"ר שוב. גם אם יהיו שנים קשות לבית"ר אני אהיה שם תמיד, אני לא אחפש לברוח לשום קבוצה אחרת בליגה. אני בבית"ר גם בטוב וגם ברע".
באותו הקשר: בתור תוצר של מחלקת הנוער, מה דעתך על המגמה הקיימת בבית"ר של שילוב צעירים תוצרת בית עם חיזוק מועט? אתה חושב שהמגמה הזו תוכל להוביל את בית"ר להצלחות?
"לדעתי כן, זה יכול להוביל את בית"ר להצלחות. ראינו כבר שהקבוצה שהייתה לנו בנוער שזכתה בדאבל הייתה קבוצה איכותית מאוד שהשנה חלק גדול ממנה השתלב בקבוצות בוגרים, אני חושב שאם יתנו לנו קצת זמן ושקט, אפילו שזה לא כל כך אפשרי בבית"ר, אנחנו נוכל לעשות את זה".
מה התכונות שאתה חושב שהן הטובות יותר שלך כשוער, ומה לדעתך אתה עוד צריך לשפר?
"קודם כל, אני תמיד עובד על הכל ומשפר את הכל. אין משהו שאני יגיד שאני טוב בו ולא אעבוד עליו יותר. תמיד צריך לשפר את כל היכולות. מה שאני כן חושב שיותר חזק אצלי זה האחד על אחד, האינסטינקטים וכדורי הגובה".
אתה חושב שאתה כבר מספיק בשל כדי להתקדם לשלב הבא ואולי אפילו לעבור לשחק בחו"ל?
"אני לא יודע אם אני מספיק בשל, אבל אם תהיה איזו הצעה טובה אז אוכל לעבור ולנסות את מזלי. אני בינתיים לא חושב על זה, אני חושב כרגע רק על להצליח עם בית"ר, זה מה שחשוב לי כרגע, אני עוד צעיר ובסה"כ עברה עונה אחת כשוער ראשון, אין לי לאן למהר".
בעבר לשוערים ירושלמים גדולים כמו איציק קורנפיין ויוסי מזרחי תמיד הייתה בעיה להשתלב בהרכב של נבחרת ישראל, ותמיד דיברו על מחסום השוערים הירושלמים. אתה חושב שתוכל לשבור את המחסום?
"את יוסי מזרחי לא זכיתי לראות, את איציק קורנפיין כן ואני כן חושב שהוא היה צריך לשחק יותר בנבחרת כי הוא היה שוער מצויין. אני מקווה שאני אעשה את זה, אני רוצה לעשות את זה ואני מאמין שאני אעשה את זה, בעזרת השם. הכל תלוי בי עכשיו, אני צריך להוכיח את עצמי ולהראות שאני ראוי להיות שוער בנבחרת".
מה הציפיות שלך מעצמך ומהמועדון לקראת העונה הבאה?
"לגבי עצמי, אני מקווה שתהיה לי עוד עונה טובה, ולקבוצה אני מקווה שתהיה לנו עונה טובה עם קצת פחות בלאגן ממה שהיה בשנה שעברה עם האוהדים וכל מה שמסביב, שתהיה עונה טובה ושקטה שבה נתברג במקום קצת יותר גבוה בצמרת שזה מה שבית"ר יודעת".
כשעלית לקבוצה הבוגרת, היה לך מודל לחיקוי?
"כמובן שאיציק קורנפיין. הסתכלתי עליו, שוער שהיה מעל ל-10 שנים בבית"ר ירושלים. הוא המודל לחיקוי שלי. כשהייתי צעיר הוא ומשה בן דוד לקחו אותי כפרוייקט ועזרו לקדם אותי. כשפרננדס הגיע לבית"ר הייתי בן 16 וחצי, זו הייתה העונה הראשונה שלי בנוער, וכבר הייתי אמור לעזוב כי לא כל כך הלך לי באותה שנה, ואחר כך משה ולואיס לא הסכימו לזה, לואיס לקח אותי ביחד עם משה, ובהמלצתו של איציק קורנפיין, והעלו אותי לקבוצה הבוגרת כבר בגיל הצעיר הזה, ומאז טיפחו וגידלו אותי. בעולם המודלים שלי לחיקוי הם איקר קסיאס ובופון. אני תמיד רואה אותם ומנסה ללמוד מהם, מהצורה שבה הם משחקים, ומנסה לחקות אותם במה שאפשר".
את הטכניקה שלך בעצירת פנדלים למדת משוער מסויים?
"לא, זה משהו שלבד למדתי עם עצמי. זו אינטואיציה של אותו הרגע, פתאום יש לי הרגשה שבועטים לפינה מסויימת או לאמצע ואני הולך לשם, זה משהו שהוא אצלי וקשור לפסיכולוגיה שמפעילים על היריב".
מתי החלטת שאתה רוצה להיות שוער?
"האמת שתמיד רציתי להיות שוער. תמיד אהבתי לעמוד בשער, אהבתי לחטוף ולעצור כדורים, אהבתי לזנק. עמדתי כמה פעמים בשער בשכונה, ראיתי שאני טוב בזה ואמרו לי שאני טוב בזה ואז ניסיתי את מזלי והצלחתי. התחלתי בכלל בילדים ב' וילדים א' של הפועל ירושלים ואחר כך עברתי לבית"ר, שזה מועדון הרבה יותר גדול ומפואר שיותר קל להצליח בו, למרות שהיו שאמרו לי שאני לא יוכל להצליח שם כי לא אוהבים צעירים, אבל לא התייחסתי לזה ועברתי בלי לחשוב פעמיים. עמית ברבש העביר אותי ואת חן עזריאל באותה תקופה ובאותה עונה כבר לקחנו גביע, ומשם הכל התגלגל".
היו לך במהלך הדרך עונות בהן שימשת כשוער שלישי ולא היית קרוב לקבל הזדמנויות, יצאת למחנות אימונים והיית על תקן "סוחב קונוסים". זה לא מייאש?
"זה לא מייאש, אם אתה רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות צריך לעבור גם את הדברים הללו. אי אפשר שהכל יבוא בקלות, אם זה יבוא בקלות זה גם יכול לברוח קלות. כשדברים באים קשה הם באים גם יותר טוב. כשהייתי שוער שלישי הייתי גם שוער ראשון בנוער ככה שאני לא רואה את זה כמינוס, איך שסיימתי את הנוער הפכתי להיות שוער שני ושיחקתי כמה משחקים, והנה הפכתי להיות שוער ראשון ברוך ה'".
מבחינת נבחרת, עד לנבחרת האולימפית לא בדיוק ספרו אותך ולא קיבלת זימונים, היו שוערים אחרים שקיבלו קרדיט במקומך ואתה היית מחוץ לעניינים.
"נכון, אף פעם לא הסתכלו עליי בנבחרות. הלכתי כמה פעמים וניפו אותי, אבל לא הסתכלתי על זה. ידעתי שאם אהיה טוב ואוכיח את עצמי אז בסופו של דבר היכולת הטובה לא תיעלם מעיני המאמנים, באולימפית כבר התחילו לראות ולזמן אותי, ובינתיים הכל בסדר".
ברגעים הקשים, מי היה שם בשבילך? כך למשל בגיל 15-16, מי היה מעלה לך את המוראל אחרי משחקים לא טובים?
"כמובן שתמיד אבא שלי היה שם בשבילי, ביחד הם כל המשפחה שלי הם היו דוחפים אותי ומעודדים אותי שזה לא נורא. אני יכול לספר למשל על רגע מסויים במשחק נוער מול מכבי חיפה שבו הורחקתי ולא היה לי משחק טוב, אבל אבא שלי והמשפחה שלי ידעו לתת לי את כל התמיכה שבעולם והם ידעו להוציא אותי מזה, הייתי צעיר ולא ידעתי איך להתמודד עם הדברים אז הם עזרו לי. אני פה עכשיו גם בזכותם".
אתה רואה את עצמך נשאר בבית"ר ותוקע יתד לשנים, או שאתה שואף לעשות קריירה באירופה כמו דודו אוואט למשל?
"תראה, אי אפשר לסרב לאירופה וכולם יודעים את זה. זו הזדמנות של פעם בחיים ואני מקווה שתבוא הזדמנות כזו. כל עוד אני בארץ אני תמיד ארצה לשחק בבית"ר ירושלים, אבל השאיפה היא להגיע לרמות הכי גבוהות שזה באירופה".
מי החברים הכי טובים שלך בקבוצה?
"יש את החברים שעלו איתי מהנוער כמו אבי ריקן, קובי מויאל, חן עזריאל ועוד שחקנים מאותה קבוצת נוער שזכתה בדאבל. אנחנו חברים טובים וכל הזמן ביחד, אנחנו יותר כמו משפחה כי אנחנו המון שנים ביחד, תומכים אחד בשני".
ספר לנו על הקשר שלך עם דוד אמסלם, שעד לפני כמה חודשים היה חבר שלך לקבוצה ועכשיו מאמן שלך.
"דוד, כבודו במקומו מונח, הוא בנאדם ענק. אי אפשר לתאר כמה שהוא אוהב לעזור, כמה שהוא אוהב לתמוך, הוא מדבר עם כולם בגובה העיניים והוא גם מאמן מצויין. שנה שעברה שיחקתי איתו ופתאום הוא המאמן שלי, והוא עשה את השינוי הזה לדעתי כמו גדול. אני מאוד אוהב אותו ומכבד אותו בתור מאמן ובתור בנאדם, ואני מאחל לו רק הצלחה".
מה רגע השיא שלך בקריירה עד היום?
"כמובן שהפנדלים מול מכבי ת"א בגביע. שם חוויתי התפרצות רגשות שלא הייתה לי כמוה בכל הקריירה שלי, אני לא חושב שאי פעם התרגשתי או שמחתי ככה, גם בכדורגל וגם מחוץ לכדורגל. מבחינת העונה שעברה גם הזכייה בגביע הטוטו בעונה כושלת של המועדון הוא רגע שיא, אבל מבחינת הקריירה שלי אישית מכבי ת"א זה רגע השיא עד עכשיו".
אחרי עונה שכזאת למי אתה רוצה להודות?
"בראש ובראשונה אני רוצה להודות למשפחה שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך. תודה גדולה אני גם חייב למאמן שלי משה בן דוד שמאמין בי תמיד ומלמד אותי כל הזמן עוד ועוד דברים חדשים - מי שאני היום זה הרבה בזכותו, הוא מסוג המאמנים שיודעים איך להוציא מהשוערים שלהם את המקסימום ואת כל העונה הזאת אני חייב לו. אני גם רוצה להודות לאיציק קורנפיין שנתן לי את ההזדמנות להיות השוער הראשון של בית"ר ירושלים וכמובן לקהל של בית"ר שתמך בי כל העונה גם במשחקים הפחות טובים שלי ושל הקבוצה".
מילות סיכום עונה שלך לאוהדים
"לא האמנתי שאני כל כך אתחבר לאוהדים בעונה הזו. היה לי כל כך כיף איתם השנה והם תמכו בי גם כשהיו לי רגעים קצת פחות טובים, תמיד הם היו איתי שם, אני אוהב אותם ומקווה להביא להם כמה שיותר רגעי אושר בשנה הבאה".
| צפו בראיון עם אריאל הרוש - שחקן העונה 09-10 של בית"ר נט |
ולהלן פירוט הבחירה: בשקלול הציונים נלקחו בחשבון רק ציוניהם של שחקנים אשר שיחקו מעל ל-10 משחקי ליגה. מבין אלו, סיים אריאל הרוש במקום הראשו עם ציון ממוצע של 8.39 בכל 35 משחקי הליגה בהם שותף העונה בנוסף לשלושת משחקי גביע המדינה. בנוסף לזאת, בסקר סוף העונה המשיכה המגמה: מבין 6,142 האוהדים שהצביעו בסקר, בחרו 67 אחוזים (4,115 הצבעות) באריאל הרוש כשחקן העונה, כשהרחק מאחוריו במקום השני ברק יצחקי עם 15% (920 הצבעות) ועמית בן שושן במקום השלישי עם 4% (245 הצבעות).
בחירתו של אריאל הרוש כשחקן העונה היא ברורה ומתבקשת - בעונה הגרועה של בית"ר ירושלים בחמש השנים האחרונות, הציג הרוש את היכולת הטובה ביותר, היה אחד השוערים הבולטם בליגה ומעבר לעובדה שסיים את העונה כ"תגלית", הוא ללא ספק ראוי גם לתואר שחקן העונה של בית"ר ירושלים. הרוש שותף בכל 35 משחקי הליגה העונה בנוסף לעוד שלושה משחקי ליגה ותשעה משחקי גביע הטוטו. במו רגליו העלה את בית"ר ירושלים לרבע גמר גביע המדינה והיה שותף מלא לזכייה בגביע הטוטו. כשהוא בן 22 בלבד, הפך הרוש לא רק לשוער הראשון של בית"ר ירושלים, אלא גם לשוער הירושלמי הראשון שמוזמן לנבחרת ישראל אחרי למעלה מ-14 שנה (האחרון היה קורנפיין שסיים את הרומן עם הנבחרת מהר מאוד).
יום לאחר שנבחר לתגלית העונה של ארגון השחקנים, הגענו לביתו של אריאל הרוש על מנת להעניק לו את הגביע והתואר וכמובן לקיים עימו ראיון גדול אחרי עונה שלמה בה הוא לא התראיין ולא השמיע את קולו בתקשורת.
 |
| הרוש עם הגביעים. תגלית העונה של ארגון השחקנים ושחקן העונה של בית"ר נט 2009-2010 |
"קודם כל אני מודה להם על הבחירה. לי אישית הייתה עונה מצויינת, עונה טובה מאוד, לקבוצה לא הייתה את העונה הכי פשוטה ואני יודע את זה ורק מקווה שבית"ר תדע ימים טובים יותר".
אנחנו יושבים עכשיו זמן קצר אחרי האימון הראשון שלך בנבחרת ישראל הבוגרת, וזה אחרי שהתחלת את העונה כמעט כאנונימי מחוץ לבית"ר ואוהדיה. האמנת שהדברים יתפתחו בצורה כזו?
"לא. האמנתי בעצמי שאני אגיע רחוק, אבל לא האמנתי שזה יגיע כל כך מהר, וזה באמת הגיע מהר - בשנה אחת. הכל בא לי ב"בום", אבל זה לא צריך להוציא אותי מהפוקוס, להיפך - אני רק צריך לעבוד יותר קשה ואני מקווה שאני אשמור על הזימון והמקום בסגל. הכל טוב ויפה, אבל אני צריך להוכיח שזימנו אותי בצדק. פחות לדבר, יותר לעבוד".
בתחילת העונה, למרות המצב הכלכלי הקשה, עדיין הביאו שוער זר - ז'וסלן מאייבי - במטרה שהוא ישמש כשוער הראשון של הקבוצה. זה נתן לך הרגשה שלא בונים עליך?
"זה לא נתן לי הרגשה שלא בונים עליי, זה נתן לי הרגשה שלא סומכים עליי מספיק, אבל זמן קצר אחר כך הלכתי לדבר עם איציק קורנפיין והוא הבהיר לי את הדברים. זה לא כמו שחשבתי שזה הולך להיות, הדברים נראו לי אחרת אבל הוא אמר לי שבא שוער כי אין לי מספיק ניסיון והוא רוצה שני שוערים טובים, הוא רוצה שתהיה תחרות על ההרכב כי כשיש תחרות - הרמה אוטומטית עולה. לא נעלבתי מזה והכל בסדר, לקחתי את זה לצד הטוב של הדבר".
 |
| "לא האמנתי שאגיע כל כך מהר לנבחרת הבוגרת - הכל בא לי בבום. עכשיו צריך להוכיח שזימנו אותי בצדק" |
"גם לפני המשחק הזה היו לי משחקים טובים לפני אותו משחק. זה קורה לכל שחקן, ובמיוחד לשוערים כי אין מה לעשות, אנחנו יכולים להיות טובים משחק שלם ובדקה ה-90 לעשות טעות ולא זוכרים לנו את המשחק הטוב. היה לי משחק לא טוב, קורה - אבל עברתי הלאה ולא נתתי לזה להפריע לי. ידעתי שאסור לי שיהיה לי עוד משחק כזה, כי ידעתי שעוד משחק כזה יציב הרבה סימני שאלה לגבי ההמשך שלי. עבדתי קשה וידעתי לא להסתכל אחורה ולא לחשוב יותר מדי על כך שאם לא אהיה טוב אז יחליפו אותי או משהו כזה. הסתכלתי על עצמי, המשכתי לעבוד קשה, האמנתי בעצמי ובסופו של דבר הכל היה בסדר".
בעונה לפני האחרונה כבר עשית את הופעות הבכורה שלך בקבוצה, ולמרות יכולת טובה חזרת לספסל לקראת סוף העונה. היו לך מחשבות באותה תקופה?
"מחשבות? לא. קיבלתי את זה כי אם היו אומרים לי בתחילת אותה עונה, שבה הייתי שוער שני, שאני הולך לשחק 6-7 משחקים הייתי קונה את זה. היה את קאלה, שוער טוב והראשון של הקבוצה אז, קיבלתי את הצ'אנס שלי והוכחתי את עצמי, מה שנתן גם ביטחון שאני יכלתי לשמש שוער ראשון בעונה שעברה. איכזב אותי מעט שחזרתי לספסל, אבל לא הסתכלתי על זה ככה, לקחתי את הצד החיובי, ועל כך ששוער שני מקבל 7 משחקי ליגה בבית"ר ירושלים - אי אפשר לבקש יותר מזה במצב כזה".
 |
| "ששוער שני מקבל 7 משחקי ליגה בבית"ר ירושלים - אי אפשר לבקש יותר מזה במצב כזה" |
"זה בעיקר האופי שלי - אני לא אחד שאוהב לצעוק על שחקנים, אני אחד שחושב שאם אני יכול להסביר את עצמי בדרך אחרת זה יותר טוב. יש שחקנים שאם צועקים עליהם יותר מדי, זה נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה. השחקנים דווקא אוהבים את זה שאני בא אליהם אחר כך בשקט ואומר להם את מה שיש לי להגיד. זה לא שאני בכלל לא צועק במהלך המשחק, אבל אני עושה את זה בטעם ולא על כל שטות. אבל זה גם עניין המעמד - בנוער הייתי קצת אחרת כי יכלתי להרשות לעצמי, עכשיו זה הבוגרים וזו אופרה אחרת לגמרי. זו רק השנה הראשונה שלי כשחקן הרכב בבוגרים, יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהראות, ועם הזמן זה יגיע, אבל לא באותה צורה כמו קאלה. אני לא מתחבר לזה ולא אוהב את זה".
העונה הייתה לפעמים הרגשה שאתה בודד במערכה מבחינה הגנתית - כך למשל במשחק בבלומפילד מול הפועל תל אביב, שבו הקבוצה ספגה ארבעה שערים ועדיין הצגת יכולת מעולה. האם הרגשת ככה לפעמים? ואולי זה בכלל היה לטובתך?
"שוער זה התפקיד הכי חשוב בקבוצה, ובגלל זה אני צריך להסתכל על עצמי כבודד. אני צריך לנתק את עצמי מהכל ולעשות את העבודה שלי, ולא להגיד למה ההוא לא ירד וכו' גם אם בכל דקה תבוא מולי התקפה. ברור שהרגשתי חשוף בהרבה מקרים אבל אין מה לעשות, אני לא מסתכל על זה ולא אומר "הייתי חשוף", אני צריך לעשות את העבודה שלי ולעזור לקבוצה, בשביל זה אני שם".
 |
| "גם אם יהיו שנים קשות לבית"ר אני אהיה שם תמיד, אני לא אחפש לברוח לשום קבוצה אחרת בליגה. אני בבית"ר גם בטוב וגם ברע"." |
"הכי פחות טוב זה כמובן בבאר שבע. הכי טוב? היה את מכבי ת"א בגביע, היה את מכבי חיפה בקריית אליעזר, בני יהודה בטדי, והיו לי עוד כמה משחקים טובים".
באותו משחק בגביע נגד מכבי ת"א ראינו שאתה גם יודע לבעוט פנדלים טוב. אולי בסופו של דבר תהפוך לבועט הפנדלים של בית"ר, כמו אניימה בהפועל? זה משהו שאתה רוצה?
"זה דבר שצריך לבוא מהמאמן, אם הוא חושב שאני מספיק טוב בשביל לבעוט אקבל את זה, אבל אין לי בעיה עם החלוקה הרגילה שבה שחקנים אחרים נותנים את הגולים ואני עוצר אותם. זה כרגע לא מעניין אותי, אבל אם יתנו לי - בכיף, לא אגיד לא".
כמו שזה נראה עכשיו, בית"ר עומדת בפני כמה שנים רזות כלכלית - אפילו יותר מבעונה החולפת. מה אתה מרגיש לקראת המצב המצטייר?
"בבית"ר ירושלים הכל יכול להיות. יכולה להיות עונה כזו בלי כסף, או שפתאום יכול לבוא איזה "משוגע" כמו גאידמק או אגייאר שישים את הכסף ויבסס את בית"ר שוב. גם אם יהיו שנים קשות לבית"ר אני אהיה שם תמיד, אני לא אחפש לברוח לשום קבוצה אחרת בליגה. אני בבית"ר גם בטוב וגם ברע".
 |
| גביע השחקן המצטיין של של בית"ר.נט |
"לדעתי כן, זה יכול להוביל את בית"ר להצלחות. ראינו כבר שהקבוצה שהייתה לנו בנוער שזכתה בדאבל הייתה קבוצה איכותית מאוד שהשנה חלק גדול ממנה השתלב בקבוצות בוגרים, אני חושב שאם יתנו לנו קצת זמן ושקט, אפילו שזה לא כל כך אפשרי בבית"ר, אנחנו נוכל לעשות את זה".
מה התכונות שאתה חושב שהן הטובות יותר שלך כשוער, ומה לדעתך אתה עוד צריך לשפר?
"קודם כל, אני תמיד עובד על הכל ומשפר את הכל. אין משהו שאני יגיד שאני טוב בו ולא אעבוד עליו יותר. תמיד צריך לשפר את כל היכולות. מה שאני כן חושב שיותר חזק אצלי זה האחד על אחד, האינסטינקטים וכדורי הגובה".
אתה חושב שאתה כבר מספיק בשל כדי להתקדם לשלב הבא ואולי אפילו לעבור לשחק בחו"ל?
"אני לא יודע אם אני מספיק בשל, אבל אם תהיה איזו הצעה טובה אז אוכל לעבור ולנסות את מזלי. אני בינתיים לא חושב על זה, אני חושב כרגע רק על להצליח עם בית"ר, זה מה שחשוב לי כרגע, אני עוד צעיר ובסה"כ עברה עונה אחת כשוער ראשון, אין לי לאן למהר".
בעבר לשוערים ירושלמים גדולים כמו איציק קורנפיין ויוסי מזרחי תמיד הייתה בעיה להשתלב בהרכב של נבחרת ישראל, ותמיד דיברו על מחסום השוערים הירושלמים. אתה חושב שתוכל לשבור את המחסום?
"את יוסי מזרחי לא זכיתי לראות, את איציק קורנפיין כן ואני כן חושב שהוא היה צריך לשחק יותר בנבחרת כי הוא היה שוער מצויין. אני מקווה שאני אעשה את זה, אני רוצה לעשות את זה ואני מאמין שאני אעשה את זה, בעזרת השם. הכל תלוי בי עכשיו, אני צריך להוכיח את עצמי ולהראות שאני ראוי להיות שוער בנבחרת".
 |
| "אני מקווה שתהיה לי עוד עונה טובה, ולקבוצה אני מקווה שתהיה עונה טובה עם קצת פחות בלאגן ממה שהיה" |
"לגבי עצמי, אני מקווה שתהיה לי עוד עונה טובה, ולקבוצה אני מקווה שתהיה לנו עונה טובה עם קצת פחות בלאגן ממה שהיה בשנה שעברה עם האוהדים וכל מה שמסביב, שתהיה עונה טובה ושקטה שבה נתברג במקום קצת יותר גבוה בצמרת שזה מה שבית"ר יודעת".
כשעלית לקבוצה הבוגרת, היה לך מודל לחיקוי?
"כמובן שאיציק קורנפיין. הסתכלתי עליו, שוער שהיה מעל ל-10 שנים בבית"ר ירושלים. הוא המודל לחיקוי שלי. כשהייתי צעיר הוא ומשה בן דוד לקחו אותי כפרוייקט ועזרו לקדם אותי. כשפרננדס הגיע לבית"ר הייתי בן 16 וחצי, זו הייתה העונה הראשונה שלי בנוער, וכבר הייתי אמור לעזוב כי לא כל כך הלך לי באותה שנה, ואחר כך משה ולואיס לא הסכימו לזה, לואיס לקח אותי ביחד עם משה, ובהמלצתו של איציק קורנפיין, והעלו אותי לקבוצה הבוגרת כבר בגיל הצעיר הזה, ומאז טיפחו וגידלו אותי. בעולם המודלים שלי לחיקוי הם איקר קסיאס ובופון. אני תמיד רואה אותם ומנסה ללמוד מהם, מהצורה שבה הם משחקים, ומנסה לחקות אותם במה שאפשר".
את הטכניקה שלך בעצירת פנדלים למדת משוער מסויים?
"לא, זה משהו שלבד למדתי עם עצמי. זו אינטואיציה של אותו הרגע, פתאום יש לי הרגשה שבועטים לפינה מסויימת או לאמצע ואני הולך לשם, זה משהו שהוא אצלי וקשור לפסיכולוגיה שמפעילים על היריב".
מתי החלטת שאתה רוצה להיות שוער?
"האמת שתמיד רציתי להיות שוער. תמיד אהבתי לעמוד בשער, אהבתי לחטוף ולעצור כדורים, אהבתי לזנק. עמדתי כמה פעמים בשער בשכונה, ראיתי שאני טוב בזה ואמרו לי שאני טוב בזה ואז ניסיתי את מזלי והצלחתי. התחלתי בכלל בילדים ב' וילדים א' של הפועל ירושלים ואחר כך עברתי לבית"ר, שזה מועדון הרבה יותר גדול ומפואר שיותר קל להצליח בו, למרות שהיו שאמרו לי שאני לא יוכל להצליח שם כי לא אוהבים צעירים, אבל לא התייחסתי לזה ועברתי בלי לחשוב פעמיים. עמית ברבש העביר אותי ואת חן עזריאל באותה תקופה ובאותה עונה כבר לקחנו גביע, ומשם הכל התגלגל".
 |
| "עמדתי כמה פעמים בשער בשכונה, ראיתי שאני טוב בזה ואמרו לי שאני טוב בזה ואז ניסיתי את מזלי והצלחתי" |
"זה לא מייאש, אם אתה רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות צריך לעבור גם את הדברים הללו. אי אפשר שהכל יבוא בקלות, אם זה יבוא בקלות זה גם יכול לברוח קלות. כשדברים באים קשה הם באים גם יותר טוב. כשהייתי שוער שלישי הייתי גם שוער ראשון בנוער ככה שאני לא רואה את זה כמינוס, איך שסיימתי את הנוער הפכתי להיות שוער שני ושיחקתי כמה משחקים, והנה הפכתי להיות שוער ראשון ברוך ה'".
מבחינת נבחרת, עד לנבחרת האולימפית לא בדיוק ספרו אותך ולא קיבלת זימונים, היו שוערים אחרים שקיבלו קרדיט במקומך ואתה היית מחוץ לעניינים.
"נכון, אף פעם לא הסתכלו עליי בנבחרות. הלכתי כמה פעמים וניפו אותי, אבל לא הסתכלתי על זה. ידעתי שאם אהיה טוב ואוכיח את עצמי אז בסופו של דבר היכולת הטובה לא תיעלם מעיני המאמנים, באולימפית כבר התחילו לראות ולזמן אותי, ובינתיים הכל בסדר".
ברגעים הקשים, מי היה שם בשבילך? כך למשל בגיל 15-16, מי היה מעלה לך את המוראל אחרי משחקים לא טובים?
"כמובן שתמיד אבא שלי היה שם בשבילי, ביחד הם כל המשפחה שלי הם היו דוחפים אותי ומעודדים אותי שזה לא נורא. אני יכול לספר למשל על רגע מסויים במשחק נוער מול מכבי חיפה שבו הורחקתי ולא היה לי משחק טוב, אבל אבא שלי והמשפחה שלי ידעו לתת לי את כל התמיכה שבעולם והם ידעו להוציא אותי מזה, הייתי צעיר ולא ידעתי איך להתמודד עם הדברים אז הם עזרו לי. אני פה עכשיו גם בזכותם".
 |
| "אי אפשר לסרב לאירופה וכולם יודעים את זה. זו הזדמנות של פעם בחיים ואני מקווה שתבוא הזדמנות כזו. כל עוד אני בארץ אני תמיד ארצה לשחק בבית"ר ירושלים" |
"תראה, אי אפשר לסרב לאירופה וכולם יודעים את זה. זו הזדמנות של פעם בחיים ואני מקווה שתבוא הזדמנות כזו. כל עוד אני בארץ אני תמיד ארצה לשחק בבית"ר ירושלים, אבל השאיפה היא להגיע לרמות הכי גבוהות שזה באירופה".
מי החברים הכי טובים שלך בקבוצה?
"יש את החברים שעלו איתי מהנוער כמו אבי ריקן, קובי מויאל, חן עזריאל ועוד שחקנים מאותה קבוצת נוער שזכתה בדאבל. אנחנו חברים טובים וכל הזמן ביחד, אנחנו יותר כמו משפחה כי אנחנו המון שנים ביחד, תומכים אחד בשני".
ספר לנו על הקשר שלך עם דוד אמסלם, שעד לפני כמה חודשים היה חבר שלך לקבוצה ועכשיו מאמן שלך.
"דוד, כבודו במקומו מונח, הוא בנאדם ענק. אי אפשר לתאר כמה שהוא אוהב לעזור, כמה שהוא אוהב לתמוך, הוא מדבר עם כולם בגובה העיניים והוא גם מאמן מצויין. שנה שעברה שיחקתי איתו ופתאום הוא המאמן שלי, והוא עשה את השינוי הזה לדעתי כמו גדול. אני מאוד אוהב אותו ומכבד אותו בתור מאמן ובתור בנאדם, ואני מאחל לו רק הצלחה".
מה רגע השיא שלך בקריירה עד היום?
"כמובן שהפנדלים מול מכבי ת"א בגביע. שם חוויתי התפרצות רגשות שלא הייתה לי כמוה בכל הקריירה שלי, אני לא חושב שאי פעם התרגשתי או שמחתי ככה, גם בכדורגל וגם מחוץ לכדורגל. מבחינת העונה שעברה גם הזכייה בגביע הטוטו בעונה כושלת של המועדון הוא רגע שיא, אבל מבחינת הקריירה שלי אישית מכבי ת"א זה רגע השיא עד עכשיו".
 |
"בראש ובראשונה אני רוצה להודות למשפחה שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך. תודה גדולה אני גם חייב למאמן שלי משה בן דוד שמאמין בי תמיד ומלמד אותי כל הזמן עוד ועוד דברים חדשים - מי שאני היום זה הרבה בזכותו, הוא מסוג המאמנים שיודעים איך להוציא מהשוערים שלהם את המקסימום ואת כל העונה הזאת אני חייב לו. אני גם רוצה להודות לאיציק קורנפיין שנתן לי את ההזדמנות להיות השוער הראשון של בית"ר ירושלים וכמובן לקהל של בית"ר שתמך בי כל העונה גם במשחקים הפחות טובים שלי ושל הקבוצה".
מילות סיכום עונה שלך לאוהדים
"לא האמנתי שאני כל כך אתחבר לאוהדים בעונה הזו. היה לי כל כך כיף איתם השנה והם תמכו בי גם כשהיו לי רגעים קצת פחות טובים, תמיד הם היו איתי שם, אני אוהב אותם ומקווה להביא להם כמה שיותר רגעי אושר בשנה הבאה".
שלח לחבר לסלולרי