להצטרפות לשירות העידכונים של בית"ר.נט הכולל עדכונים ראשונים ובלעדיים על חדשות הקבוצה ועדכונים חיים ממשחקים, שלחו את המילה ירושלים למספר 6161 . עלות הודעה: 0.6 ש"ח.

מהי שנאה? שנאה היא רגש שמתפתח עם הזמן בין צד אחד לצד השני. לא נולדים עם השנאה ובטח שלא בונים אותה כך סתם ללא סיבה. היא מגיעה בגלל סיבות כאלה ואחרות, הגורם השנוא "רוכש" אותה בגלל מעשים שלו וכששונאים אותך - בדרך כלל קשה מאוד להפוך את סיפור השנאה לסיפור אהבה (מה שכן, ההפך יכול לקרות).

"מצד אחד לא רוצים להפסיד, מצד שני צריך לעצור את הפועל". אוהדי בית"ר ירושלים מרימים שלט נגד הפועל ת"א

הדבר הגרוע ביותר הוא לצבור הרבה שונאים. מלבד ההרגשה הרעה שבה אתה שנוא על כולם, יש לך גם יותר מידי אויבים שינסו לחבל לך כמה שיותר ולהפיל אותך. חלק מאיתנו יכולים להיזכר במצבים כאלה אם נתקלו בהם בחיים האישיים - זה המצב הכי קשה, המצב הכי שובר והכי גרוע - מצב שיכול למוטט בני אדם.

ביום שבת, כמה דקות לפני שריקת הפתיחה מל מכבי חיפה, הרגשות אצלי היו מעורבים. מצד אחד - אני בית"ר גאה וכאחד כזה לא הייתי מוכן לשמוע על הפסד למכבי חיפה. אם להיות יותר מדוייק - רציתי שהשחקנים יעשו הכל בשביל לא להפסיד. מצד שני עמד מול עייני הדרבי התל אביבי והמאבק של הפועל ת"א לאליפות - ואז נזכרתי שאנחנו במו רגלינו יכולים להרוס לחיפה את המאבק מולם. כשנשרקה שריקת הפתיחה למשחק, נשאתי את פני למעלה וביקשתי שמה שצריך לקרות - יקרה.

השער המהיר של מכבי חיפה גרם לי לאכזבה. לא על הפיגור שנקלענו אליו, אלא על הקלות. לא הספקתי לתהות לגבי הפיגור שאליו נקלענו ואריק בנאדו השווה והפך לגמרי את התוצאה. בתוך תוכי הייתי שמח מאוד, התחלנו לשלוט במשחק והראנו למכבי חיפה שאיננו סנטה קלאוס שמחלק מתנות, הדרבי בתל אביב המשיך להיות מאופס וזה היה נראה כמו הפתרון הטוב ביותר לכל הצדדים. אבל אז התעוררתי מהחלום. ארבעה טלפונים מחברים קרובים שאוהדים באש ובמים את הקבוצה החזירו אותי למציאות, "איזה תוצאה גרועה", שאג אחד מחבריי לטלפון, "אני לא מאמין שניתן להפועל ת"א את האליפות, איך השחקנים שלנו לא פותחים את הרגליים?", הטלפון השני היה באותו הסגנון, "דווקא עכשיו אנחנו נלחמים, אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אמן שנפסיד", גם הטלפון השלישי שהגיע היישר מארה"ב הרחוקה נשא את אותו התוכן, "תגיד, השחקנים יודעים שאם אם לא מפסידים לחיפה, הפועל ת"א יכולה לזכות באליפות?". אני בטוח שגם אתם כשקוראים את שורות אלה, קיבלתם טלפונים זהים והרגשתם את אותה התחושה.

"ההפסד למכבי חיפה - רגשות מעורבים". קינן חוגג את שער הניצחון שלו על בית"ר.

השער של דקל קינן חמש דקות לסיום המשחק שינה את כף המאזניים. הפועל ת"א ירדה למקום השני, בית"ר ירושלים בכל מקרה מסיימת חמישית את העונה ומה שחשוב - תזכה יום למחרת למחמאות על משחק הלחימה שלה. רגשות מעורבים עברו בי עם ספיגת השער ולאחר מכן בשריקת הסיום, מצד אחד היה תענוג לראות את האדומים סובלים, אבל מצד שני בית"ר ירושלים שלי הפסידה וכבית"רי גאה לא אתן למכבי חיפה לחגוג על חשבוני.

הלילה שלאחר המשחק היה גם הוא מעורב ברגשות. רק בשעה 4 לפנות בוקר ואחרי אינספור מחשבות הגעתי למסקנה הפשוטה ביותר: "מה שהיה צריך לקרות - קרה". אנחנו עשינו את כל המאמצים על מנת לנצח או להוציא נקודות, זה לא הלך וצריך להסתכל על הצד החיובי בכל דבר רע שקורה, ובמקרה שלנו הצד החיובי זה כנראה אובדן האליפות של הפועל ת"א.

ביומיים האחרונים אני עד למצעד בכיינות מצד אנשי הפועל ת"א. זה התחיל באוהד-יו"ר אמיר ליובין שלא הפסיק להזיל דמעות בראיון הבוקר בגלי צה"ל, זה המשיך באיתי שכטר וחבריו שלא מבינים איך כולם שונאים אותם וזה נגמר במאמן הדגול אלי גוטמן (אמא הרביצו לי) שבמקום לשמור על פאסון, שלח חיצי בכיינות לכל כלי תקשורת שבאזור.

הבוקר קמתי לאחת הכתבות בידיעות אחרונות בו מצוטט איתי שכטר כאומר "לא ידעתי כמה שונאים את הפועל ת"א". במבט לאחור אפשר לחזק את המשפט שלו ולומר שבסוף השבוע האחרון כל הליגה הייתה נגד הפועל ת"א. מכבי חיפה שרצתה לזכות באליפות, אוהדי בית"ר ירושלים שהודו לשחקנים שלהם על הלחימה ובאותה נשימה על ההפסד, מכבי ת"א שנלחמה כמו אריות בשביל לא לתת להפועל ת"א ניצחון ואפשר לצרף גם את יתר קבוצות הליגה שרוצים לראות רק דבר אחד - את מכבי חיפה לוקחת את האליפות.

"לראות את הפועל ת"א חוגגת אליפות בטדי יהיה אסון"

לי לא זכורה קבוצת כדורגל כל כך שנואה כמו הפועל ת"א. גם בחו"ל לא תמצא קונצנזוס כזה גדול כמו שיש כאן בארץ. הפועל ת"א הוכרזה רשמית כקבוצה הכי שנואה בליגה ולא בגלל הצלחה או קנאה, אלא בגלל מי שהיא במשך שנים ומי שהיא מצטיירת כעת - קבוצה בכיינית, קבוצה שחצנית, קבוצה מאוסה וקבוצה מבחילה. כולי תקווה שמחר במשחק מול בני יהודה הזהובים מהשכונה יצטרפו לקרב מול האויב הגדול ויקחו להפועל ת"א את הגביע מתחת לאף.

אסיים בפיסקה לקראת המשחק בשבת. אינני יודע מה ייגמר בתום 90 דקות ולמען האמת, להפועל ת"א יש עדיין שבריר של סיכוי לקחת את האליפות. אני אהיה במוצ"ש בטדי כמו שאני הולך בכל משחק, אבל מכאן אני קורא לכל חבריי האוהדים להגיע למשחק האחרון של העונה ולדחוף את הקבוצה לניצחון על הפועל ת"א. זאת הקבוצה הכי שנואה עלינו, זהו זרע עמלק, זהו האויב מספר אחד שלנו, לראות אותו מתייפח על בית המקדש שלנו בטדי יהיה חלום שעליו כולנו חולמים כבר עשרות שנים. במלחמה הכוללת של כל ליגת העל כנגד הפועל ת"א, אנחנו יכולים לספק את "הירייה" האחרונה ולבצע "וידוא הריגה" ליריב הכי גדול שלנו. אל תתנו לדבר כזה לחמוק מבין יידכם, לשחקני הקבוצה - תעשו הכל בשביל לרדת עם נקודות בשבת, ולכם האוהדים - זהו באמת צו 8.

ומשפט אחרון לסיום: "עם שנאה לא נולדים, שנאה רוכשים עם השנים".

נ.ב: כשניגשתי לכתוב את הטור, העדפתי שלא להתעסק בשנאה ולצרף ביטויי מלחמה. אני מסוג האוהדים שמאמין שצריך לאהוב את הקבוצה שלך יותר מאשר לשנוא אחרים, אבל הפעם הדבר היה יותר ממתבקש. סליחה עם כל הגולשים שנתקפו בגל השנאה הגדול.