להצטרפות לשירות העידכונים של בית"ר.נט הכולל עדכונים ראשונים ובלעדיים על חדשות הקבוצה ועדכונים חיים ממשחקים, שלחו את המילה ירושלים למספר 6161 . עלות הודעה: 0.6 ש"ח.

  

תיקו ידוע מראש

ורד מול הפועל פ"ת. תוצאה ידועה מראש

קשה לי להאמין שיש אוהד אחד שחשב אחרת לגבי זהות התוצאה במשחק אתמול. מלבד 800 האוהדים שהגיעו אתמול למגרש ולצערי גם אני נמנה בהם - אף אחד אחר לא חשב שבית"ר תנצח את המשחק. בעבר הייתי קורא לזה לוזריות, היום אני קורא לזה השלמה עם המצב.

התיקו אמש היה ידוע מראש. היה כתוב על הקיר עוד לפני שריקת הפתיחה ויותר גרוע - לא הפתיע אף אחד. בעצם אולי כן הפתיע - רק אותנו, הפראיירים שהגיעו למגרש האורווה וראו את המשחק הגרוע ביותר שנראה בליגת העל בשנים האחרונות.

קשה להשלים עם מצבה של הקבוצה אותה אנחנו אוהבים כל כך. עוד יותר קשה להתמודד עם העובדה שיצחק שום לא יתפטר ולא יפוטר בעקבות החוזה השמן שהוא מחזיק. בשקט בשקט הפכנו מקבוצה גדולה לקבוצה בינונית, מקבוצה לוחמת לקבוצה חולמת. את מירב האשמה אני תולה ביצחק שום, אבל בשורה התחתונה כולנו השלמנו עם המצב כנראה. מצב שמציג בפנינו מציאות חדשה: בית"ר ירושלים היא קבוצת בינונית.

מחאה כלפי יצחק שום

שום בימים שמחים יותר. המחאה כלפיו חייבת להמשך

מיד עם יציאתו מהיציעים הרעועים של האורווה, זרמתי ביחד עם עוד כמאתיים אוהדים אל עבר היציאה של שער השחקנים. בימים כתיקנם הייתי נכנס לרכב הפרטי ועושה את דרכי אל עבר מעוני, אבל הפעם הבנתי שאין אפשרות אחרת - המחאה חייבת לעשות ועדיף כמה שיותר מהר וכמה שיותר סמוך למשחק.

סמוך לשער השחקנים הרגשתי פתאום את מה שחסר לי כל כך מהקבוצה והמשחקנים על כר הדשא, לרגע הפכתי להיות חלק מעוד אנשים שמרגישים בדיוק כמוני, שסובלים בכל שבת וששמחת החיים שלהם מהכדורגל אזלה. המחאה כלפי יצחק שום והקריאות הקצובות כלפיו "תתפטר" היו הדבר היעיל היחיד בכל המשחק אמש. אומנם המחאה הייתה מצומצמת מאוד וללא אלפי האוהדים שאנו רגילים לראות בכל משחק - אבל גם זה משהו.

שמעתי כבר אלפי פעמים שיצחק שום לא יתפטר מרצונו ולא יהיה מוכן לוותר על שקל. שמעתי גם את הטענות שלו שהוא וויתר על כסף בשביל לאמן את בית"ר ושמעתי גם את העובדות המצערות על פיהם איציק קורנפייין לא יכול לפטר את שום, שכן מהלך שכזה יגרום להוצאה חריגה של מיליון שקלים.
מה נותר לעשות? אולי כאן אנחנו האוהדים נכנסים לתמונה. המחאה אתמול הייתה רק ההתחלה, אם יהיה לה המשך גם המאמן וגם השחקנים יבינו שאין דרך חזרה.

השבוע שמעתי משפט שמתאר יותר מהכל את מצבה של הקבוצה: "צבא של עכברים עליהם מפקד אריה יכול לעשות יותר מצבא של אריות עליו מפקד עכבר". שום חייב ליישם את המשפט הזה ובמהירות.

התקפה אנמית

גביע הטוטו - התואר היחיד הממשי שנשאר העונה

משהו רע עובר על ההתקפה של בית"ר ירושלים. אחרי ששת השערים שנכבשו בבלומפילד, הגיעו צמד משחקים מול קבוצות נחותות יותר בהם מלבד שער אחד לא עשינו כלום. ההתקפה של בית"ר לא פוגעת והסיבות לכך רבות. קודם כל האשמה נופלת על יצחקי ותמוז שאיבדו את החדות שלהם ולפרקים נראה כי הם משחקים רק עם עצמם. אבל כאן נכנס הגורם השני לעקרות בהתקפה. כשהקישור שלך אנמי לחלוטין - גם ההתקפה סובלת מכך. קובי מויאל עשה עבודה הגנתית טובה, דה לה האסה עזר לו וברוכיאן ובן שושן לא הגיעו בכלל למשחק. במצב שכזה הקבוצה חייבת לעבור טלטלה רצינית, אולי בדמות סבסטיאן וארקז שנחת אתמול בישראל ובא לראות את הבושה בפתח תקווה.

ועכשיו נשאר רק גביע הטוטו
את הליגה לצערי סיימנו כבר מזמן. עכשיו רק צריך להבטיח שנשאר במרכז הטבלה ולא נקלע לפתע למאבקי תחתית. גביע המדינה הוא מטרה נוספת - אבל קשה לי לראות אותנו עוברים בשלבים הגבוהים יותר קבוצות כמו מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ת"א. בשנתיים האחרונות הורכבה הקבוצה משחקנים שהתעלו על עצמם ברגעים מכריעים, השנה הקבוצה בנויה מהרבה שחקנים חסרי נסיון ומאמן שאיבד מזמן את הכיוון.

אז מה נשאר בעונה חשוכה שכזאת? גביע הטוטו הוא אומנם התואר הכי "עלוב" בכדורגל הישראלי, אבל הוא גם משהו. אולי אחרי 13 שנה נוסיף לארון תואר נוסף בדמות הגביע שעליו צחקנו במשך שנים. ואם הגביע לא יחזור לירושלים - אז יהיה אפשר להכריז על סיומה של העונה הכי שחורה של בית"ר בעשור האחרון.