אבני היסוד - חלק 2
מאת חיים משרקי
17.07.09,17:46
בתקופה כה מבלבלת וכה מסעירה, לאחר עידן שכירי חרב בו הסמל נרמס תחת כובדו של הדולר, מציג בפניכם בגאווה רבה חיים משרקי, מצוות ניהול האתר את אחד עשר השחקנים העתידים להוביל את בית"ר והנבחרים לרשת את מורשת ז'בוטינסקי ובגין * והפעם: כתבה שנייה בסדרה הכוללת את שחקני הבית: חן עזריאל, שני ניסים ושי חדד
 |
| "המפתח להצלחה נמצא אצל שחקני הבית". כדוגמת ברסה. קרקיץ' |
ברצוני לצרף תגובות של שני גולשים מהכתבה הקודמת. אתחיל דווקא עם גולש חביב בשם תומר שייעץ לי לכתוב גם את הנקודות היותר חלשות אצל צעירי בית"ר ולאו דווקא רק את החזקות. זו אכן ביקורת בונה ונכונה. כשאני מציג לפניכם את השחקנים הפחות מוכרים בשורות בית"ר המטרה היא לחשוף אתכם לאיכויותיהם.
קרוב לשנתיים סיקרתי את קבוצת הנוער של בית"ר ובמהלכן התוודעתי לשחקנים צעירים וכישרוניים ביותר. כאמור, ליקטתי בפינצטה את אלו שלדעתי יש בכוחם להפוך לשחקני ליגת על לגיטימיים ואף לשחקני נבחרת (תזכורת ע"י לחיצה כאן). תומר צודק בהחלט וברור למדי שהשחקנים אותם בחרתי אינם מושלמים, שכן אם הם היו מושלמים הם כבר היו משחקים בקבוצת הבוגרים.
הרעיון הוא להציג את שחקני הבית הבולטים בכישרונם ולמעשה לתת להם את החשיפה לתודעת האוהדים, כשם שעשיתי עם שמוליק קוזוקין לפני שלוש שנים. בנוסף, בל נשכח שמדובר בשחקנים צעירים שעדיין לא עברו ליטוש סופי, ולכן לא קיימת האפשרות לאפיין אצלם נקודות חלשות כיוון שאלו עדיין בגדר בוסר ולא הבשילו לגמרי. על שחקן בן 25 ניתן לומר שהוא אינו טכני או שאינו מהיר, אך על ילד בן 20 לא ניתן לומר קביעה כזאת.
בכדי לחתום את חשיבות שחקני הבית אצטט גולש חכם שהציג עצמו בשם 'אוחנה' שכתב: "אני אלי אוחנה לא הייתי נולד אם היה בא 'שכיר חרב' ולוקח לי את המקום". וכמה שהוא צודק. רק תחשבו כמה 'אוחנות ומלמיליאנים' צומחים לנו כאן בשנים האחרונות ואנחנו מביאים פרננדזים (פאבריס) ובואטנגים למיניהם שאולי כישרוניים קצת יותר, אבל מחויבים הרבה פחות. הרבה הרבה פחות. וכבר ראינו מה יצא לנו מזה. ואם בעיניי 'אוחנה ומלמיליאן' עסקינן, קבלו טעימה מהיורשים העתידיים לבוא. כתבה שנייה בסדרה.
אריאל הרוש, מתן בראשי, קובי מויאל וטל משעלי כבר ב-11
שי ניסים:
כבר אז הגדירו אותו אבי נמני הבא. ניסים
כבר בגיל 18 הגדירו אותו (אנשי מקצוע שאינם קשורים לבית"ר) כ"אבי נמני הבא". הקשר המחונן, בעל השמאלית האימתנית והטכניקה הגובלת בוירטואוזיות, חוזר על ידי לא מעט קבוצות מליגת העל בראשן מכבי ת"א, כאשר אבי נמני בעצמו הגיש הצעה לבית"ר בכדי לרכוש את שי ניסים. בית"ר אמנם סירבה, אך בעונה בה ברוכיאן, יצחקי ובן שושן נחשבו לשחקני ספסל, נשלח שי ניסים לעונת השאלה במ.ס אשדוד (יחד עם כישרון נוסף, יהונתן זדה, עליו יורחב בפעם הבאה). באימונים שי ניסים הלהיב את כולם ובאשדוד כבר החלו לבנות עליו כ'פליימייקר' לשנים הבאות. אך אלילת המזל בחרה שלא להגר לאשדוד וכבר במחזור השני מול מכבי חיפה בירם כיאל עשה הסבה מקצועית לבושידו וקרע לשי ניסים את המניסקוס. פציעה זו השביתה את שי ניסים למשך לא פחות מארבעה חודשים וכתוצאה מכך בחלוף חצי שנה בלבד בעיר הנמל הדרומית חזר ניסים בהדרגה לפעילות באימוני בית"ר. העונה שלאחריה התחילה באותו האופן, ניסים הושאל לבני יהודה ופתח טוב את העונה אך לרוע מזלו שוב נפצע ונאלץ להשתקם בבית"ר. עכשיו הוא בריא, תודה לאל, ובשל סוף סוף להציג את כישרונו האדיר. שי ניסים הוא בחור צנוע מחוץ למגרש, אך על הדשא יש לו לא מעט מה להראות ואכן הוא מראה את זה. החל בפעלולים שונים, המזכירים את הסגנון הברזילאי, שהוא עושה עם הכדור, וכלה בחכמת המשחק ובחוש הבקעת השערים המאפיינים אותו. שי ניסים הוא קשר מסוכן עבור היריבה, וביום טוב הוא יכול להיות ההבדל בין הפסד לניצחון. לא יודע מה איתכם, אני אישית כבר מת לראות אותו משתף פעולה עם ברוכיאן ויצחקי. באימונים זה עבד בצורה פנטסטית, איזה חשק זה עושה לראות אותו על המגרש.
שי חדד:
היה שותף מלא לעלייתה של ר"ג לליגת העל. חדד
זה פנומן אמיתי. השחקן שהחל את דרכו כקשר אגפים והוסט מאוחר יותר לעמדת המגן השמאלי, הציג יכולת הסתגלות נדירה ולמידה מהירה של כל עמדה בה שיחק. מה שהקנה לו את התואר "יואב זיו החדש". אך אם תשאלו אותי, אני הייתי מעדיף יותר את הכינוי "ג'נלוקה זאמברוטה". ואני אנמק: שי חדד הוא שחקן בעל יכולות הגנתיות לא מבוטלות, אך יש לו בעיקר אופי התקפי. כששיחק מגן שמאלי, ולעיתים ימני, הוא הציג משחק הגנה חכם והיטיב לשתף פעולה עם חבריו להגנה. אך כשפרץ לבדו באגף, או כשעלה לעזרת משחק ההתקפה, ראינו שחקן טכני מאוד שיודע לעשות את העבודה, הן מבחינה הגנתית, והן מבחינה התקפית, כאשר הוא באחד על אחד. אני אישית זוכר משחקים רבים בהם הוא סחרר את השומר שלו עד כדי כך שהבחור המסכן כבר קדח בדשא. איני מגזים, יש לשי חדד יכולת כדרור נפלאה אותה הוא מתרגם לבישולים אינספור לחלוצים המשחקים עימו. בעונה האחרונה שיחק חדד בהפועל ר"ג והיה שותף מלא לעלייתה לליגת העל. בר"ג שיחק חדד כקשר 50-50 במרכז המגרש עם נטייה לאגפים לפי רוטציה מסוימת. תפקיד זה אותו ביצע בהצלחה מדגיש את הרב גוניות בכישרונו של השחקן. ללא ספק שי חדד נחשב לאחד השחקנים הבולטים בעונת הדאבל של הנוער לפני שנתיים. קצת שפשוף בבוגרים של בית"ר, ואנחנו נרוויח כולבויניק חדש ומצליח.
חן עזריאל:
יש לו נתונים להפוך לשחקן ברמה עולמית. עזריאל
הוא אחד משחקנים הצעירים היותר מוכרים של בית"ר, כנראה בגלל שהוא פשוט מכונת שערים. החלוץ האדיר כבש את שער הבכורה שלו בבוגרים, נגד הפועל פ"ת, כבר בהופעתו הראשונה בגיל 17. היכולת המדהימה שלו לעשות גול מכלום הביאה אותו לנבחרת האולימפית של בוזגלו, שכטר, סהר ותמוז. כמובן שהוא לא הגיע לחינם והוא אכן שיחק ואף כבש את השער החשוב מול גרמניה שהעלה את הנבחרת למקום הראשון ולשלב הבא. חן עזריאל הוא שחקן מהיר, מאוד מהיר, הוא כל כך מהיר שאם בטעות יפרוש ידיים בזמן ריצה הוא עלול להמריא. עבורי לפחות, יכולת התאוצה המדהימה שלו היא עדיין בגדר תעלומה. בנוסף, לעזריאל יש מעין כישרון לא ברור לעשות את הדבר הבלתי צפוי. הוא יכול לפרוץ לרחבה ולעמוד מול שוער, ולפתע הוא ימשוך את הכדור לצד ויצור הטעיה כפולה בהגנה, מה שיניח לו לגלגל את הכדור בנונשלנטיות אל הרשת. לפני כשנתיים, למרות יכולתו הטובה מיעט עזריאל לקבל הזדמנויות מיצחק שום, והאחרון שלח אותו בתחילת העונה שעברה לשנת השאלה בהפועל פ"ת. התחלה הייתה טובה אך פציעה בגבו מנעה ממנו לשחק, לאחר שהחלים ונראה היה שהוא חוזר לתלם, נפצע שוב ובכך סיים את העונה. כעת עזריאל בריא ומוכן לשוב ולחורר רשתות. על חן עזריאל ניתן לומר שהוא שחקן לא צפוי וחלוץ שנושא עימו מגוון הפתעות לא נעימות להגנת היריב, ונתונים אלו מסבירים את היכולת שלו להפוך לשחקן ברמה עולמית.
כתבה שלישית ואחרונה בסדרה בקרוב..
שלח לחבר לסלולרי