ראיון פרידה מיוחד עם דרק בואטנג לבית"ר.נט

מאת דודו אבישר,תומר נעמן ואסף שקד

12.01.09,00:33

דרק בואטנג כבר לא כאן, אבל רגע לפני שעלה על המטוס והמריא לגרמניה, התפנה הקשר הגנאי לראיון מיוחד בבית"ר.נט בו הוא מספר על הרגעים השמחים יותר בבית"ר ירושלים, הרגעים השמחים פחות, החברים שיחסרו, הקשר עם גל אלברמן, היחס שנוצר עם האוהדים וגם על הרגע בו החליט לעזוב את הקבוצה * ראיון פרידה מיוחד עם דרק בואטנג, כולל קליפ פרידה מרגש שהוצג לשחקן בטקס הפרידה

דרק בואטנג כבר לא כאן, אבל רגע לפני שעלה על המטוס והמריא לגרמניה, התפנה הקשר הגנאי לראיון מיוחד בבית"ר.נט בו הוא מספר על הרגעים השמחים יותר בבית"ר ירושלים, הרגעים השמחים פחות, היחס שנוצר עם האוהדים וגם על הרגע בו החליט לעזוב את הקבוצה.
 


סרטון פרידה מדרק בואטנג. יוצר: איתי חפץ. להורדת הסרטון למחשב לחצו כאן

 

 

עכשיו כשאתה כבר לא חלק מבית"ר, ספר על השנתיים וחצי שעברת בקבוצה
"קשה מאוד לסכם את כל התקופה במשפט אחד, היו לי רגעים שמחים מאוד ורגעים פחות טובים, אבל בסופו של דבר אני אזכור את ישראל כל החיים וכמובן את בית"ר. הפרידה לא הייתה קלה בשבילי, אבל אני בשלב בקריירה שבו הייתי חייב לעשות את הצעד הזה, להשאיר זיכרונות נפלאים בישראל ולהמשיך הלאה".

נתחיל דווקא מהסוף, מה גרם לך לעזוב את בית"ר ירושלים?
"להחלטה שלי לעזוב היו כמה סיבות, אבל הסיבה העיקרית הייתה ההפסד לויסלה קרקוב. אחרי שהובסנו בפולין, הרגשתי שמיציתי את עצמי בליגה הישראלית. הכל התפוצץ לי ברגע אחד בפנים, אתה מבין פתאום שהובסת ושכל השאיפות שלך להצליח באירופה הסתיימו".

ומה קורה אז? אתה חוזר לארץ ו..?
"כשחזרתי לישראל, ידעתי שלא רק עבורי, אלא עבור כל הקבוצה - כל התקוות התנפצו. אתה צריך להבין שאחרי 2 אליפויות אתה מרגיש שהזירה המקומית קטנה עלייך ואז אתה מנסה להוכיח את עצמך באירופה. ואז מגיע המשחק בקרקוב ואתה מבין שאתה כל כך רחוק מזה. מהנקודה הזאת אני חושב שהכל קרס ולא רק עבורי. לא הצלחנו לחזור לעצמנו, איבדנו את הכוח שהיה לנו וגם המצב רוח והשמחה שהייתה לפני זה נעלמה. ברגע הזה הבנתי כבר שהסיפור שלי בבית"ר קרוב לסיום".

עם יד על הלב, מתי באמת התחלת לחשוב על עזיבה?
"באמצע חודש אוגוסט התחילו הדיבורים עם קלן. כבר ששיחקתי במונדיאל בגרמניה הבנתי שהיעד שלי הוא להגיע ולשחק שם. כבר הייתי כמעט קרוב לסגור הכל בתחילת העונה בקלן, אבל אז קיבלתי מבית"ר את המסר שהם רוצים אותי ובגלל שהיה לי כל כך טוב כאן החלטתי להישאר. שמעתי אז את כל הדיבורים על המצב של ארקדי גאידמק, אבל אמרתי לעצמי שעדיף לחכות עד שכל המצב יתבהר. בראייה לאחור, אני לא מצטער על כך שנשארתי כאן את החצי עונה הזאת, אפילו שמבחינה מקצועית לא כל כך הצלחנו".


דרק בואטנג עם חולצה מעניינת בתחילת העונה. צילום: אסף שקד

ומתי העניינים התחילו ממש לזוז?
"אחרי הבחירות הבנתי שגאידמק לא יישאר בבית"ר. יש לי חברים טובים שמעדכנים אותי בכל מה שקורה והבנתי שהמצב יהפוך רק ליותר קשה. ואז התחלתי לשמוע גם שהמועדון רוצה למכור אותי בשביל לחסוך כסף. בסופו של דבר הגענו להחלטה משותפת שכדאי שאני אעזוב. אם לא היו את כל סימני השאל מסביב לקבוצה, הייתי נשאר עד סוף העונה, אבל כשאתה רואה שהמועדון לחוץ למכור אותך וגם אתה מבין שמבחינה מקצועית אתה רק תחזור לאחור - אתה מקבל את ההחלטה. כשטסתי לחופשת המולדת בשבוע של המשחק מול מכבי חיפה, הבנתי שזהו - עבורי התקופה בבית"ר הסתיימה".

בוא נדבר קצת על כדורגל, אחרי שנתיים וחצי בישראל איך התרשמת מהכדורגל בארץ?
"השנה הראשונה כאן הייתה מדהימה. לקבוצה היו את כל התנאים להצליח וגם היה אפשר לראות את זה. אבל איפשהו הכדורגל בישראל וגם בבית"ר ירושלים תקוע ויקח לו הרבה זמן להגיע לרמות של הליגות הבכירות באירופה. באימונים הראשונים שלי בקלן ראיתי את ההבדלים, זה מתחיל במגרשי אימונים, בחדרי הלבשה במתקנים של הקבוצה וגם בעבודה באימונים. אני זוכר שאלברמן אמר לי שהוא היה בהלם בשבוע הראשון שלו בגרמניה, גם אני הרגשתי את זה".


עם יצחק שום מיד לאחר ההצטרפות למחנה האימונים בהולנד, קיץ 2008

אתה מאמין שבמובן מסוים בית"ר כן הייתה יכולה להצליח באירופה?
"בהחלט שכן. אם היינו מנצחים בקרקוב יכול להיות שהכל היה יכול להיות אחרת. אבל בשביל להגיע לרמה גבוהה יותר בית"ר ירושלים צריכה לעשות כמה מהלכים כמו למשל לבנות מתקן אימונים ברמה גבוהה יותר, להציב מטרות גבוהות יותר בעיקר במפעלים האירופאים. לי אישית אין תלונות מהקבוצה - מה שרציתי קיבלתי כאן, אבל היו הרבה דברים שלא נעשו וזה חבל".

אתה מחזיק איתך תמיד חולצה שלקחת מראול אחרי משחק מול ריאל מדריד, האם נראה אותך שוב במעמד כזה?
"את החולצה מראול קיבלתי אחרי משחק ששיחקתי בפנאתניקוס מול ריאל מדריד. זאת הייתה תקופה יפה מאוד עבורי אבל אז הייתי ילד. אני חוזר עכשיו לזירה האירופאית הרבה יותר בוגר ומנוסה ואני מאמין שעוד אגיע למצבים כאלה ולמשחקים בליגת האלופות. הרבה שחקנים ואנשי מקצוע אמרו לי שיש לי כישרון של שחקנים מהשורה הראשונה בעולם - אבל אני פשוט לא רוצה להראות את היכולות שלי, אולי בגרמניה זה יבוא לידי ביטוי".

והטענה הזאת גם נשמעה לא פעם משחקנים ואוהדים
"לגבי שחקנים שכביכול דיברו עליי בלי לומר את שמם - אני לא מתייחס לזה וכל אחד בבית"ר יודע כמה אני אוהב אותו ולכן קשה לי להאמין לדברים האלה. היו משחקים שבאמת לא נתתי את המקסימום שלי, אבל בלי לפגוע באף אחד, בליגה כאן לא צריך לתת את ה-100 אחוז בשביל לנצח וכבר אמרתי את זה בעבר. כל פעם חברים היו באים ואומרים לי שאם אני רוצה אף אחד לא יכול לעמוד מולי, אבל אני התייחסתי לכל משחק אותו הדבר וזה טבעי שיש משחקים יותר טובים ופחות טובים".


בואטנג באימון הראשון במדי בית"ר במחנה רומניה, קיץ 2006

העזיבה של אלברמן השפיעה עלייך מקצועית?
"את האמת, כשגל עזב היינו בנתק של חודשיים, אבל אחרי שקיבלתי את ההצעה מקלן דיברתי איתו והבנתי שאני חייב לעשות את המהלך הזה. תשמע, גל לא היה חבר רק ל המגרש אלא גם מחוצה לו. היינו מבלים יחד, מדברים על דברים אישיים ונלחמים על המגרש אחד בשביל השני. בשנתיים שבהם שיחקתי איתו הוא היה מחפה עליי הרבה וכך גם ההפך, היה לנו תיאום טוב מאוד וכשהוא עזב הוא היה חסר לי מאוד".

זה נכון לומר כשלצידו של אלברמן הייתה יכול להביא לידי ביטוי את היכולות ההתקפיות שלך?
"כבר שנחתי בישראל אמרתי שאני לא קשר אחורי וזה תפקיד שנתנו לי רק כאן בישראל. תמיד שיחקתי קשר התקפי, משהו בסגנון של פאבריס פרננדס. אבל כשביקשו ממני לשחק יותר מאחור עשיתי את זה. כשגל שיחק איתי הייתי יודע שאני יכול לעלות יותר למעלה ושיש לי חיפוי שלו בחלק ההגנתי, אז אפשר להגיד שהטענה הזאת נכונה. אבל אני לא לוקח את החצי שנה האחרונה כהשוואה כי אנחנו ביחד כקבוצה לא תפקדנו".


עם גל אלברמן במחנה האימונים בהולנד קיץ 2007

בטקס הפרידה לא עצרת את הדמעות, היה קשה לך לעזוב?
"כבר שקיבלתי את ההחלטה לעזוב הרגשתי את הצביטה בלב. אתה אומנם שמח שאתה מגיע למקום חדש ולקבוצה מפוארת, אבל מצד שני אתה עוזב בית חם עם חברים כל כך טובים וזה עצוב. זה שלב בחיים שבו את סוגר דלת אחת ופותח דלת שנייה. הדמעות פרצו באופן טבעי, כבר לא יכולתי לשלוט בהם ובדרך כלל אני שומר את הרגשות לעצמי. זה רק מראה כמה המועדון הזה חשוב לי ולא רק לי. אני זוכר את הפרידה שעשו לשחקנים אחרים שעזבו כמו פביאני והברזילאים. כשהם בכו והסתכלתי על זה מהצד זה היה נראה קצת מצחיק, עכשיו אני מבין בדיוק מה הם הרגישו באותם רגעים".

בוא תספר לנו על הרגע הטוב ביותר שלך בבית"ר?
"היו הרבה רגעים כאלה אבל המרכזי היה הזכייה בדאבל. עשינו היסטוריה כשזכינו גם בגביע וגם באליפות. תתאר לך שעוד 30 שנה ישאלו מתי בית"ר זכתה בפעם הראשונה בדאבל ויגידו שאתה היית חלק מזה. כשאתה נחרט בדפי ההיסטוריה של מועדון - זה נחשב לרגע המאושר והשמח ביותר שיכול להיות".


חוגג את הזכייה דאבל, מחזור 31 של עונת 2007-2008

והמשחק מול הפועל ת"א בסוף העונה הראשונה שלך?
"אוו, זה היה משחק שאני אזכור הרבה זמן. דקה 90 אני כובש ומשם אני רק זוכר שעמדנו מול 40 אלף אנשים שחגגו איתנו. זה היה הרגע הראשון הכי שמח שלי בישראל, הבנתי אז כמה אנחנו חזקים ואיזה תמיכה יש לנו מהקהל. עבורי זה היה השער הכי חשוב שכבשתי בישראל למרות שגם בלעדיו היינו זוכים באליפות".

הזכרת את הקהל, מה קרה שם בדיוק?
"חשוב לי לומר שאני מאוד אוהב את הקהל של בית"ר. אף פעם לא היו לי בעיות איתי ומהרגע הראשון שלי בישראל אהבתי אותו. היו כמה רגעים לא נעימים אבל אני מעדיף לשכוח אותם".

ובכל זאת. אולי תספר לנו מה היה שם?
"הייתה תקופה שכמה אוהדים קבועים היו מגיעים לאימונים ומקללים אותי. בשלב כלשהו כבר לא יכלתי לסבול את החוסר כבוד שלהם והגבתי להם. מכאן המצב רק התדרדר, הם המשיכו להגיע לאימונים, קיללו אותי ואת המשפחה שלי וכשהקבוצה לא ניצחה הם הפכו אותי לאשם. זה היה מצב לא נעים, אבל אלו היו 20-30 אוהדים ולכן אין לי כעס על הקהל של בית"ר".


עם טברטק קאלה בביקור בסוכה של גאידמק, פסח 2007

אז העזיבה שלך לא קשורה בין היתר בגלל התנהגות הקהל?
"ממש לא. כמו שכבר אמרתי, הבנתי שבמצב שנוצר אין לי את האפשרות להישאר כאן ולכן החלטתי לעזוב. כבר אמרתי, מה שהיה עם האוהדים שייך להיסטוריה, אין לי כעס עליהם וחלק מהם אפילו הגיע לבקש סליחה ככה שזה כבר לא רלוונטי מבחינתי".

היו לך רגעים שמחים עם האוהדים?
"יש לי הרבה רגעים שמחים איתם. היו חודשים שלא יכלתי להסתובב בקניון בלי שיעצרו אותי כל שנייה. אתה מקבל תמיכה לכל מקום שאתה הולך ואתה מקבל כבוד לכל מקום שאתה נכנס אליו. הקהל של בית"ר ירושלים הוא באמת יוצא דופן וגם משיחות שלי עם חברים שמשחקים בקבוצות אחרות אני מבין את זה. היו לי הרבה רגעים שמחים עם הקהל במיוחד בניצחון בעונה שעברה בבלומפילד על הפועל ת"א, ובמשחק הליגה הראשון שלי בישראל כשניצחנו את מכבי ת"א. אבל אני חושב שהרגע השמח ביותר היה בגמר הגביע, אתה רואה מולך כמות אדירה של אוהדים שבשנייה הופכת עצב לשמחה בזכותנו וזה היה מאוד מרגש".

מה המשחק הכי גדול שלך?
"קשה לענות על שאלה כזאת, בגדול בכל משחק שכבשתי בו - אני חושב שהייתי טוב ואני זוכר את המשחקים האלה. הכי אהבתי לשחק מול הפועל כפ"ס, פעמיים כבשתי מולם שערים שאני אזכור טוב מאוד. גם השער מול הפועל ת"א בדקה ה-90 הוא שער שאני אזכור הרבה זמן".

אתה בן 26 אוטוטו, מה החלומות שלך?
"תמיד יש לי עוד ועוד שאיפות, ככה שחקן כדורגל צריך להתנהג. אחרי הפרק של בית"ר ירושלים, אני מקווה להצליח בקלן ומשם להתקדם. זה שאני נמצא עכשיו בבונדס ליגה זה כבר התקדמות גדולה עבורי".

לפחות אתה תזכה לחברה בגרמניה בדמותו של אלברמן
"גל גר חצי שעה נסיעה מהעיר שבה אני אשחק. אני בטוח שנראה אחד את השני הרבה. לפני שחזרתי לישראל ישבתי איתו לארוחת ערב. אין דבר יותר טוב מזה שחבר טוב מאוד נמצא קרוב אלייך, את האמת אני אגיד לך - אני כבר מחכה למשחק מולו לפרק אותו קצת (בנימה של צחוק), התגעגעתי אליו מאוד ולפחות אם לא אשחק לידו, אשחק מולו".

השארת כאן הרבה חברים, עם מי באמת יצרת קשר מיוחד מהקבוצה?
"את האמת, השארתי כאן הרבה חברים אבל אשמור עם כולם על קשר. ברק יצחקי הוא חבר מאוד טוב שלי, קאלה סובל מאותם שיגעונות כמו שלי ויש עוד הרבה שחקנים שאני מאוד אוהב. אם כבר שאלת אז אני חייב להזכיר גם את פביאני שהיה כאן כמה חודשים, אבל מאוד נקשרתי אליו, הוא לא ידע אנגלית - אבל הוא היה אחד האנשים המצחיקים ביותר שהיו בבית"ר ירושלים".

אפרופו צחוק, לבית"ר ירושלים יחסר מאוד הצחוקים שלך בחדר ההלבשה
"גם לי זה יחסר מאוד. בקלן לא מקבלים את כל הצחוקים האלה, הכל שם בהתאם הרבה יותר רציני, ככה שזה יחסר גם לי מאוד. אני בטוח שבית"ר תמצא "ליצן" חדש, אולי אפילו קאלה למרות שהוא נהפך להיות יותר מידי רציני בתקופה האחרונה. תראה, עידן ורד לקח לי את החולצה ואת הארונית, אולי הוא גם יחליף אותי כאיש המצחיק של הקבוצה".


מול ויסלה קרקוב, המשחק שהביא את התפנית האישית והקבוצתית

בית"ר ירושלים תישאר חלק ממך גם בעתיד?
"ידעתי שהשאלה הזאת תגיע. אני משיך לעקוב אחרי בית"ר ירושלים ולא משנה איפה אשחק. אל תשכח שיש לי כאן גם חברים טובים מאוד שאני אתעניין בהם. אני אגלה לך סוד - אני מתכנן לבוא לישראל באחת החופשות בליגה הגרמנית וביחד עם אלברמן להגיע ולראות משחק של בית"ר ירושלים. אני בטוח שעוד אגיע הרבה לבקר בישראל כי התאהבתי במדינה הזאת ובקבוצה".

אפשר לומר שבית"ר הרוויחה עוד אוהד?
"כן. אמרתי כבר שבית"ר ירושלים היא חלק מהקריירה שלי ולמרות שבחצי השנה האחרונה לא הצלחנו כל כך הקבוצה הזאת תמיד תיחרט בליבי".

איך אתה רואה את העתיד של בית"ר?
"זה תלוי הרבה בארקדי גאידמק. אני מאוד אוהב אותו ואני מקווה שהוא יצא מהמצב שבו הוא נמצא. בית"ר היא קבוצה גדולה ואסור לי להיפגע. עזבתי קבוצה שאף אחד לא יודע מה יקרה בה בעונה הבאה, אני מקווה בשביל האוהדים הרבים שיש לה - שהיא לא תיפגע".

לסיום, מילות פרידה מהאוהדים, השחקנים וליגת העל
"לאוהדים - אני מאוד אוהב אתכם ומצטער שלא יצא לי לשחק מולכם בפעם האחרונה. תמשיכו לתמוך בקבוצה ובשחקנים כי הם צריכים את זה עכשיו יותר מתמיד. לשחקנים כבר אמרתי את הכל, אני אוהב אותם מאוד ואשמור איתם על קשר. ליגת העל? שבית"ר תהיה אלופה".



שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי