הנשק של בית"ר ירושלים חייב להיכנס לפעולה

מאת צור אורן

04.11.08,21:01

את המשחק מול הפועל ת"א לא ראה צור אורן בגלל המרחק הרב מישראל, אבל את ההרגשה בפנים הוא בהחלט הרגיש * למרות ההפסד, העונה הזאת לא גמורה והנשק הכי חזק של בית"ר ירושלים כעת לא נמצא על הכר הדשא אלא ביציעים - אנחנו האוהדים * טור אישי של צור אורן על התפקיד החשוב שלנו כקהל שחייב להתעורר ולתמוך ללא הרף בקבוצה על מנת להרים אותה מהקרשים ולהחזיר אותה לרגע שמופיע בתמונה של הכתבה

את המשחק נגד הפועל ת"א לא יצא לי לראות.
שיקולי הרייטינג של ערוצי הטלוויזיה בישראל שהעבירו את "המשחק המרכזי" ליום שני מנעו ממני ומעוד עשרות אלפי אוהדי כדורגל ישראלים שפזורים ברחבי העולם לצפות במשחק, וכל שנותר לי הוא לעקוב בחשש אחרי עמודי האינטרנט שהתעדכנו במקצב לא ברור.
שכשראיתי שהכותרות מדברות על לחץ בית"רי הייתי בטוח שכמו בשנתיים האחרונות, גם הפעם נצליח ברגע האחרון לעשות את זה, אבל לא. הפעם המזל הלך עם האויב.

קשה לתאר כיצד מרגיש אוהד בית"ר בחו"ל כשהוא רואה שבדקה ה -90 לוח התוצאות עומד על 0-2 לטובת האדומים, כאשר רגע לפני כן הוא עוד קרא על לחץ בית"רי.
בחילה, סחרחורת, או פשוט כפי שתיאר בפניי אוהד במשחק עגום אחר לפני מספר שנים : "אני מרגיש שאחד האוהדים מהיציע שלהם חירבן לי עכשיו על הראש".

אבל עזבו עכשיו את מה שהיה ואת המשחק המקולל הזה שמבחינתי לא התקיים מעולם.
בניגוד למה שחושבים אוהדים רבים העונה הזו עדיין לא הסתיימה !!!
בית"ר ירושלים משחקת בליגה הישראלית ולא בפרמייר ליג, ועם כל הכבוד למכבי חיפה ומכבי נתניה ( ויש כבוד ), אנחנו לא מדברים פה על מנצ'סטר יונייטד או צ'לסי.
כל הקבוצות בליגה עוד ייאבדו הרבה מאד נקודות משום שאין לאף קבוצה סגל מספיק רחב בכדי לסחוב עונה שלמה באותו הקצב, והאמת, אין לאף קבוצה גם סגל מספיק מוכשר בשביל "לקרוע" את הליגה, ולראייה מרבית הניצחונות של קבוצות הצמרת נקבעים על חודו של שער.
נכון, מכבי חיפה כרגע נראית טוב יותר מבית"ר, אבל זו לא מכבי חיפה הגדולה ובטח לא כזו שצריך לפחד להישיר לה מבט ולומר: "בשביל לקחת ממני את תואר האליפות, תצטרכי לירוק דם".

בשתי האליפות האליפויות האחרונות בית"ר ירושלים לא ממש הבריקה. עם כל הכבוד לפרשנות של מאמניה השונים, בית"ר שיחקה כדורגל בינוני ומטה וכל אוהד שליווה את הקבוצה התגעגע לא אחת לימים שבהם שיחקו הילדים של אוחנה על כר הדשא בשביל ליהנות מכדורגל ולא בשביל לנצח למען התואר.
ועכשיו כולם מדברים על בנייה מחדש ושחרור שחקנים, ואני אומר לא. עדיין לא.

בית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק תיכנס אמנם לדפי ההיסטוריה כקבוצה ששברה את רצף האליפויות של מכבי חיפה וזכתה בדאבל ראשון, אבל זה לא מספיק.
הישגים בזירה האירופית היו עונים על הציפיות אבל הם כידוע לא הגיעו, ולכן חסר משהו, גם לנו וגם לגאידמק. השנים האלו לא יכולות להסתיים בקול ענות חלושה. זה פשוט לא יכול לקרות.
אם רק נרצה, השנים האלו יהפכו למשהו יותר גדול, יותר עוצמתי. אנחנו יכולים להחזיר את שונאינו הרבים אל החורים שמהם הם יוצאים בימים אלו, אנחנו יכולים להניף את הדגל הצהוב שחור אל על, אנחנו יכולים להדליק את המנורה בלב ולחזור לאותן תחושות ילדות מתוקות כמו אז, כשנוימן, מלמיליאן, גרשנייב, אוחנה, חרזי, שאלוי, האמר, קורנפיין, שוורץ וטובים ורבים אחרים סחפו אותנו ואת העם אחריהם והפכו את בית"ר לקבוצה של המדינה.

אז איך עושים את זה ? לכל אחד מאיתנו יש כעת אפשרות לבחור.
אנחנו יכולים לבחור בדרך שמאפיינת אותנו בשנים האחרונות ולהאשים את כל העולם במצב. את ארקדי שלא הביא לנו את לואיס פרננדז, את לוזון וחבריו שהורידו לנו נקודות, את השחקנים שלא נלחמים ומרוויחים סכומים גבוהים מדי, את המאמן שאין לו שיטה, את ההנהלה שלא השאירה את אבראו, את האוהדים שפוגעים בקבוצה ועוד ועוד.

אבל יש גם דרך אחרת. אפשר להתחיל לעודד. לא לשרוק בוז לשחקנים, לא לפרוץ לדשא, לא לנסות ולפגוע באוטובוס השחקנים, פשוט לעודד. כל המשחק, כל הזמן, ואז זה יקרה, כפי שזה קרה בב"ש, כשניר סיביליה הוביל את בית"ר למהפך מדהים בעשרה שחקנים ולניצחון 5-2, כמו שזה קרה בטדי בעונת האליפות הראשונה בעידן גאידמק מול הפועל ת"א, כשעשר הדקות האחרונות שבהן בית"ר כבשה שני שערים לוו בשירה שלא נשמעה כמותה מאז הקמת מדינת ישראל.

הנשק של בית"ר תמיד היה האוהדים שלה. כשהם שם עבורה דברים טובים קורים, אבל כשהם בוחרים להתנהג כמו אוהדי כדורגל ישראלים מצויים שרודפים אחרי הצלחות, הקבוצה רק נפגעת.

תכניסו לעצמכם טוב לראש, בית"ר ירושלים יכולה לזכות העונה באליפות! יש לה את סגל השחקנים הטוב ביותר, יש לה מאמן שרוצה לנצח, ויש לה קהל שצריך לחזור לימי הילדות שלו, להיזכר ברגעים היפים שהיו לו עם הקבוצה ולתת לזיכרונות לפרוץ החוצה דרך עידוד בלתי פוסק.

בית"ר ירושלים צריכה אתכם היום יותר מתמיד. לכו למשחקים ותשירו, תעודדו את השחקנים, תריעו להם, תתמכו בהם ותניעו את הנחשול הצהוב שחור. העונה הזו יכולה עדיין להיות המתוקה מכולן.

כולם צוחקים עלינו עכשיו, אבל בכוחנו לשנות זאת ולהחזיר עטרה ליושנה. הרגעים הגדולים בהיסטוריה התחילו מניצוץ קטן של תקווה.

תאמינו, תעודדו, תתמכו, וזה יקרה.

באש ובמים, בית"ר ירושלים !!!


שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי