ראש בראש: בואטנג - למכור או לא?
מאת שגיא חן וצור אורן
05.07.08,00:55
בית"ר.נט גאה להציג: פינה חדשה באתר. אחת לכמה זמן, יבחרו שניים מבין חברי צוות האתר נושא בוער על סדר היום, כשכל אחד מהם בוחר בצד אחד של המתרס. ההסברים המנומקים של חברי הצוות יהיו לפניכם, ואתם תבחרו באיזה צד לתמוך. ובכתבה הראשונה באתר: צור אורן ושגיא חן מתנגחים: האם למכור את דרק בואטנג כבר עכשיו, או להשאיר אותו בקבוצה בכל מחיר? ראש בראש יוצא לדרך.
למה כן למכור ? (צור אורן)
דרק בואטנג הוא אחד הכשרונות הגדולים ששיחקו בישראל.
מבנה הגוף שלו, השליטה בכדור, משחק הראש, יכולת המסירה והבעיטה החזקה הם נתוני פתיחה ששחקנים אחרים בליגה שלנו יכולים רק לחלום עליהם.
אבל עם כל הכשרון שיש לבואטנג, צריך להודות באמת המרה והיא שהכשרון של בואטנג לעולם יישאר בגדר כשרון ותו לא.
בואטנג שיחק שנתיים בבית"ר, אבל קשה לי לספור על יד אחת משחקים שבהם הוא היה רמה אחת מעל כולם לאורך כל המשחק. יש לו משחקים טובים, יש לו גם הברקות במהלך המשחק שגורמות לכולנו ( ולפעמים גם לו עצמו ) לתפוס את הראש כלא מאמינים, אבל ברוב הזמן הוא נראה כמו עוד שחקן ליגה מצוין ולא יותר מזה.
הבעיה הגדולה עם בואטנג היא ההילה שנוצרה סביבו אשר מייצרים פרשני הספורט וגורמת לכולם לעצום עיניים.
עבור הפרשנים בואטנג הוא הקשר האחורי הטוב ביותר שהיה בארץ וכל פעולה שלו היא בגדר קודש.
גם אני נהנה מהשערים המדהימים שהוא כובש ושמח על כל כדור גובה ראשון שהוא מגיע אליו, אבל אני גם מסתכל על דברים אחרים. למשל על האיבודים חסרי האחריות שלו על קו האמצע שמיד הופכים למצבי הבקעה לטובת היריב, על הדריבלים במרכז המגרש שהופכים למסוכנים כאשר הוא עושה אותם ליד הרחבה של בית"ר, על החורים הרבים בסגירה במרכז המגרש ( ואם מישהו מחפש סיבות לשיפור העצום שחל ביכולת של גל אלברמן העונה, אז אחת מהם היא העובדה שאלברמן למד להכיר את בואטנג והצליח במקרים רבים לסגור את החורים שעושה האיש במרכז המגרש ), וכמובן, על האהבה של דרק לכדור שגורמת לו להאט את קצב המשחק ולאבד הזדמנויות להוציא מתפרצות מהירות.
אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת הבעיה הכי גדולה עם בואטנג והיא שהוא מרשה לעצמו הרבה יותר מדי. הוא עושה שביתות איטלקיות על כר הדשא, הופך אימון למופע בידור, מקבל כרטיסים אדומים טיפשיים ( כגון ההרחקה בקופנהגן או שני הצהובים שהוא קיבל תוך חצי דקה במשחק האחרון נגד קרית שמונה ואשר סידרו לו שבוע נוסף בחופשת המולדת ), ועכשיו, רגע לפני תחילת העונה, האיש דורש משכורת חסרת תקדים ובטוח שהוא עומד לקבל אותה.
בואטנג שכח כנראה שהוא קיבל מבית"ר הכל. הוא שכח את הימים שבהם המשכורת שלו הייתה מעוקלת ובית"ר עשתה הכל על מנת לעזור לו כלכלית.
הוא שכח את המאמנים השונים שלו בבית"ר שמעולם לא החליפו אותו, בטח ובטח שלא הענישו אותו, גם כשהוא עשה שביתות איטלקיות על כר הדשא וגם כשהוא זלזל באימונים, והוא שכח גם את האוהדים שמרעיפים עליו אהבה גם כשהוא עשה שטויות על כר הדשא.
דרק בואטנג הוא שחקן נהדר, אבל לא כזה ששווה סכום של מיליון וחצי דולר לעונה, בטח ובטח לאור העובדה שהוא לעולם לא ייתן יותר ממה שהוא נותן היום על כר הדשא, לא כי הוא לא יכול, פשוט כי הוא לא רוצה.
אז נכון, ספק אם בית"ר תוכל למצוא שחקן עם כשרון כמו של בואטנג בכסף שהיא תקבל עבורו, אבל לפעמים יש דברים יותר חשובים מהצלחה על כר הדשא. חוסר הרצינות והדוגמא הרעה שהוא נותן לשחקנים הצעירים הרבה יותר משמעותיים והרסניים לעתיד של בית"ר מאשר ההצלחה בהווה.
בית"ר ירושלים לא יכולה להחזיק בקבוצה שחקן שחושב שהוא יותר גדול מהמועדון ולכן צריך למכור אותו כל עוד אפשר.
שחקנים יילכו ויבואו, בית"ר ירושלים תישאר לנצח.
דרק בואטנג הוא אחד הכשרונות הגדולים ששיחקו בישראל.
מבנה הגוף שלו, השליטה בכדור, משחק הראש, יכולת המסירה והבעיטה החזקה הם נתוני פתיחה ששחקנים אחרים בליגה שלנו יכולים רק לחלום עליהם.
אבל עם כל הכשרון שיש לבואטנג, צריך להודות באמת המרה והיא שהכשרון של בואטנג לעולם יישאר בגדר כשרון ותו לא.
בואטנג שיחק שנתיים בבית"ר, אבל קשה לי לספור על יד אחת משחקים שבהם הוא היה רמה אחת מעל כולם לאורך כל המשחק. יש לו משחקים טובים, יש לו גם הברקות במהלך המשחק שגורמות לכולנו ( ולפעמים גם לו עצמו ) לתפוס את הראש כלא מאמינים, אבל ברוב הזמן הוא נראה כמו עוד שחקן ליגה מצוין ולא יותר מזה.
הבעיה הגדולה עם בואטנג היא ההילה שנוצרה סביבו אשר מייצרים פרשני הספורט וגורמת לכולם לעצום עיניים.
עבור הפרשנים בואטנג הוא הקשר האחורי הטוב ביותר שהיה בארץ וכל פעולה שלו היא בגדר קודש.
גם אני נהנה מהשערים המדהימים שהוא כובש ושמח על כל כדור גובה ראשון שהוא מגיע אליו, אבל אני גם מסתכל על דברים אחרים. למשל על האיבודים חסרי האחריות שלו על קו האמצע שמיד הופכים למצבי הבקעה לטובת היריב, על הדריבלים במרכז המגרש שהופכים למסוכנים כאשר הוא עושה אותם ליד הרחבה של בית"ר, על החורים הרבים בסגירה במרכז המגרש ( ואם מישהו מחפש סיבות לשיפור העצום שחל ביכולת של גל אלברמן העונה, אז אחת מהם היא העובדה שאלברמן למד להכיר את בואטנג והצליח במקרים רבים לסגור את החורים שעושה האיש במרכז המגרש ), וכמובן, על האהבה של דרק לכדור שגורמת לו להאט את קצב המשחק ולאבד הזדמנויות להוציא מתפרצות מהירות.
אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת הבעיה הכי גדולה עם בואטנג והיא שהוא מרשה לעצמו הרבה יותר מדי. הוא עושה שביתות איטלקיות על כר הדשא, הופך אימון למופע בידור, מקבל כרטיסים אדומים טיפשיים ( כגון ההרחקה בקופנהגן או שני הצהובים שהוא קיבל תוך חצי דקה במשחק האחרון נגד קרית שמונה ואשר סידרו לו שבוע נוסף בחופשת המולדת ), ועכשיו, רגע לפני תחילת העונה, האיש דורש משכורת חסרת תקדים ובטוח שהוא עומד לקבל אותה.
בואטנג שכח כנראה שהוא קיבל מבית"ר הכל. הוא שכח את הימים שבהם המשכורת שלו הייתה מעוקלת ובית"ר עשתה הכל על מנת לעזור לו כלכלית.
הוא שכח את המאמנים השונים שלו בבית"ר שמעולם לא החליפו אותו, בטח ובטח שלא הענישו אותו, גם כשהוא עשה שביתות איטלקיות על כר הדשא וגם כשהוא זלזל באימונים, והוא שכח גם את האוהדים שמרעיפים עליו אהבה גם כשהוא עשה שטויות על כר הדשא.
דרק בואטנג הוא שחקן נהדר, אבל לא כזה ששווה סכום של מיליון וחצי דולר לעונה, בטח ובטח לאור העובדה שהוא לעולם לא ייתן יותר ממה שהוא נותן היום על כר הדשא, לא כי הוא לא יכול, פשוט כי הוא לא רוצה.
אז נכון, ספק אם בית"ר תוכל למצוא שחקן עם כשרון כמו של בואטנג בכסף שהיא תקבל עבורו, אבל לפעמים יש דברים יותר חשובים מהצלחה על כר הדשא. חוסר הרצינות והדוגמא הרעה שהוא נותן לשחקנים הצעירים הרבה יותר משמעותיים והרסניים לעתיד של בית"ר מאשר ההצלחה בהווה.
בית"ר ירושלים לא יכולה להחזיק בקבוצה שחקן שחושב שהוא יותר גדול מהמועדון ולכן צריך למכור אותו כל עוד אפשר.
שחקנים יילכו ויבואו, בית"ר ירושלים תישאר לנצח.
למה לא למכור? (שגיא חן)
כתב חברי צור אורן ובצדק - דרק בואטנג הוא אחד הכשרונות הגדולים ביותר שנחתו בישראל. גם תומכי מכירת בואטנג יסכימו עם כך, אך באותה הנשימה גם שיצביעו על פגמים מסויימים באישיותו: שהוא ילדותי מדי, שהוא לעתים חסר אחריות (2 הצהובים תוך 5 דקות במשחק בקופנהאגן בעונה שעברה מדברים בעד עצמם) ושהוא לא תמיד נותן מאה אחוז. יכול להיות שהם צודקים, ואני גם חושב שבואטנג אינו שחקן מושלם, אבל אני שואל: אם בואטנג היה שחקן מושלם, האם הוא היה מגיע לשחק בבית"ר ירושלים? האם שיחק אי פעם בבית"ר שחקן מושלם? האם בכלל יש דבר כזה מושלם? התשובה לכל השאלות הללו - שלילית.
אני גם מסכים שדרק בואטנג מעט ילדותי. הוא עושה שטויות, צוחק המון, ורוקד בטירוף אחרי שערים שהוא מבקיע. אבל מי אמר שזה דבר רע? אם תעבור בין כל השחקנים ששיחקו עם בואטנג בקריירה הלא מבוטלת שלו בבית"ר, אני מעריך שהרוב המוחץ יאמר רק דברים טובים על אישיותו. כי מה לעשות, כל מקום עבודה תקין (ובית"ר ירושלים היא מקום העבודה של השחקנים) חייב את האווירה החיובית, את הצחוקים פה ושם, כדי לתת לעובדים חשק להגיע לעבודה. אני לא חושב שהתנהגותו של בואטנג פוגעת בבית"ר, להיפך: היא רק מיטיבה עמה.
האישיות שלו קורנת למרחקים, החיוך לא מש מפניו, הוא נותן לשחקנים להינות מלהיות סביבו. הוא לא רק מפנק אותם על המגרש עם כדורגל מצויין והשקעה לא מעטה (כן כן, למרות מה שנוטים לחשוב, דרק בואטנג הוא אחד המשקיענים הגדולים בשחקני הקבוצה. מבט על שרירי הבטן שלו יספק תשובה), הוא גם נותן להם להינות בחדר ההלבשה. שחקנים מגיעים לאימון בהרגשה טובה, שהם הולכים לצחוק ולהינות. האווירה הטובה היא אחד הגורמים החשובים בשנתיים האדירות האחרונות, ודרק בואטנג אחראי לא מעט על אותה אווירה. נסו להיזכר רגע בשחקן גדול לא פחות מבואטנג, ז'רום לרואה. האם נעים לכם יותר לראות את החיוך של בואטנג, או את המבטים הזועפים התמידיים של הצרפתי השחצן? עם מי הייתם רוצים יותר להעביר ערב בפאב? התשובה זהה אצל כולכם, אני בטוח בכך, וכנ"ל בקרב השחקנים, והדבר משפיע ישירות גם על יכולתם במגרש. כשאתה יוצא למגרש עם בנאדם שאתה אוהב, אתה תצליח יותר מאשר עם אדם שאתה עולה איתו רק כי אתה חייב.
אז נכון, הוא איחר למחנה האימונים, והשמועות מספרות שהוא רוצה ללכת לחו"ל, או אולי סתם מנסה להגדיל את החוזה שלו. גם אם אחד מהדברים, או אפילו שניהם, הם נכונים - זה לא אומר שצריך לוותר על בואטנג בכזו קלות. שיחת הבהרה וקנס על תנאי יעשו את שלהם. אם הוא מאוד רוצה לעזוב - בבקשה, לא תוחזק בכוח. תביא הצעה ראויה ותלך. אבל אם דרק לא הביא הצעה כזו עד היום, כנראה שלמרות מה שהמלעיזים היו רוצים לחשוב, הוא דווקא כן רוצה להישאר בבית"ר. ואם הוא רוצה, ובית"ר רוצה, אז הנישואים צריכים להימשך ולא להגיע למדרגות הרבנות. לכל זוג יש את המריבות והויכוחים, גם לדרק ובית"ר. אבל מתגברים.
מעבר לפן האישי, בשנתיים האחרונות דרק בואטנג הוא העוגן של בית"ר ירושלים במרכז המגרש. מעמדו רק התחזק עם הגעתו של יצחק שום, והדבר תרם רבות לבית"ר כשבואטנג נתן עונת שיא בעונת הדאבל החולפת.
גם אני מסכים שאין שחקן שאין לו תחליף, שבית"ר גדולה מכל שחקן ועם כל הקלישאות האחרות. ועדיין, בית"ר ירושלים נמצאת פחות מחודש לפני המשחק הראשון שלה העונה, שהוא גם אחד הקריטיים ביותר בעונה הנוכחית - מוקדמות האלופות מול ויסלה קראקוב. בתקופה שכזו, בית"ר לא תוכל להנחית שחקן ברמתו, ואני בספק אם תוכל לעשות זאת גם בזמן ארוך יותר. שחקן כמו דרק בואטנג נופל בישראל אחת לעשור או שניים, ובית"ר את הבואטנג שלה תפסה לפני שנתיים. בית"ר צריכה את בואטנג, שהוא כיום אולי השחקן הכי חשוב בה, לטוב ולרע.
אז אני אומר - לא רק להשאיר, אלא גם להאריך את החוזה. לא מספיקות לנו שנתיים או שלוש עם בואטנג, אנחנו רוצים יותר ממנו.
שלח לחבר לסלולרי