המילון המלא לעונת הדאבל ההיסטורית - חלק ב
מאת שבי כהן
2008-06-11 21:18:50
לרגל עונת הדאבל ההיסוטרית של בית"ר ירושלים, כתב שבי כהן את "המילון המלא לעונת הדאבל" בו הוא מסכם מ-א עד ת את העונה ההיסטורית של בית"ר ירושלים עם כל האנשים שהיו שותפים לה * המילון מחולק ל-2 חלק, החלק השני מובא בפניכם כעת * להדפיס ולשמור
ל לוזון, אבי – יו"ר ההתאחדות טען העונה, יותר מפעם אחת, שהוא אוהב את בית"ר ואין לו שום דבר נגדה או נגד אוהדיה. העובדות בשטח הפוכות ורק השבוע טען, בלי קשר לכלום, שבית"ר סיימה את העונה בחוסר ספורטיביות. אנשי כדורגל נייטרלים, כאלה שאי אפשר לחשוד בהם באהדה כלשהי לבית"ר, אמרו לאורך העונה בגלוי את מה שאנחנו מרגישים כבר הרבה מאד זמן: אבי לוזון לא סובל את בית"ר, היא עושה לו רע, היא מטריפה אותו. איך שלא תהפכו את זה, זו דרך הפעולה של הדון, ועם זה אנשי בית"ר יאלצו להתמודד גם בשנים הבאות. מי שראה את התפרצות הזעם שלו אחרי הישארותה של קבוצתו בליגה, מבין שכלום כבר לא ישתנה אצלו. מה שהיה הוא שיהיה. מ מירוסביץ, מילובאן – למרות התחושה שהצ'יליאני הבינלאומי עזב אותנו טרם זמנו, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שהיכולות שלו, שהתאימו כל כך בשיטת המשחק של יוסי מזרחי, לא התאימו לשיטת המשחק שהתווה יצחק שום בבית"ר. כאשר הבין זאת, לא היה מנוס מפרידה. מילו התחבר בצורה מדהימה לקבוצה ולקהל, ולכן עזיבתו כאבה להרבה אנשים. במשחק החכם שלו, כששיחק, מילו היה הדבק שחיבר בין חלקי הקבוצה, ותפקד כבאלאנס של הקבוצה. מילו, עם המשחק הרגוע, הנקי, הפשוט, האלגנטי, הראה לכולם מה זה קלאסה של שחקן, איך עושים את הדברים הכי פשוט והכי נכון, בלי להתברבר עם הכדור יותר מידי. חלק חשוב בהצלחה של בית"ר, שלא נרצה לשכוח בסיכום העונה. מזרחי, יוסי – מאמנה של עירוני אשדוד, שעזב את בית"ר אחרי אליפות בטונים צורמים, אבל נשאר ותמיד יישאר חלק חשוב מבית"ר ירושלים, בשר מבשרה, אגדה ירושלמית אהובה ומוערכת. הצלחתו להשאיר את אשדוד בליגה חיממה את הלב להרבה מאד אנשים בעיר, אוהדים אמיתיים של בית"ר, שיודעים להעריך ולכבד את כל מה שנתן האיש היקר הזה לבית"ר. ס סעיף שחרור – הרעה החולה של בית"ר השנה ומה שמביא אותנו לשנה הבאה עם קבוצה כמעט חדשה. נכון שאי אפשר למנוע משחקנים לעזוב לחו"ל ולהתקדם, אבל אפשר לצמצם את סעיפי השחרור כך שלא יעמידו את בית"ר בפתחה של כל עונה בפני שוקת שבורה. ע עזריאל, חן – תוצר מחלקת הנוער שכולנו ציפינו העונה לפריצה הגדולה שלו. לצערנו, זה לא קרה. למען ההגינות יש לציין שחן לא קיבל יותר מידי הזדמנויות במהלך העונה, אבל גם את אלה שקיבל, התקשה לקחת בשתי ידיים. יכול להיות שזה הציוות שלו בכנף ולא במרכז ואולי זה ההלם של השנה הראשונה בבוגרים. בכל מקרה, לנו יש הרבה סבלנות כי לא בכל יום צומח שחקן כל כך מוכשר אצלנו בגינה. עזורי, גיא – שנה שנייה ברציפות שאנחנו מעלים על נס את הישגו של עזורי בקבוצת הנוער של בית"ר. למרות שהשנה עזבו את הנוער כל כך הרבה שחקנים טובים, שהיו עמוד התווך של הקבוצה, הצליחו גיא עזורי וצוותו לבנות תלכיד מוכשר שממשיך לתת את הטון בגילאים הצעירים בכדורגל הישראלי. באופן כללי, עדנה כמו שחווה מחלקת הנוער בהנהגתו, לא חוו בבית"ר מאז ומעולם. ההישג הגדול של עזורי שהוא מצליח להפוך אוסף של שחקנים טובים (אבל לא כוכבים) לשלם העולה על סך חלקיו. וזו גדולתו. אם גם יצליח לשלוח שני שחקנים לסגל הבוגר בכל שנה, ייזכר שמו כאחד הדברים הטובים ביותר שקרו לבית"ר ירושלים בשנים האחרונות. צ צעירים – החלום של רבים מאוהדי בית"ר הוא לראות חבורה ירושלמית אסלית בצהוב-שחור, חבורה שגדלה בנוער שלנו, כובשת את ליגת העל ואולי גם את אירופה. חלום לחוד ומציאות לחוד. אם להיות ריאלים, כאשר שנתון של קבוצת נוער מצליח לשלוח שני שחקנים לסגל הקבוצה הבוגרת - הוא השיג את מטרתו. יותר מכך זה בונוס. בית"ר של השנים האחרונות היא קבוצה ששואפת להישגיות, ורק שחקני הנוער המוכשרים ביותר ובעלי החוסן המנטאלי הגבוה ביותר, יהיו אלה שיצליחו לשרוד את המעבר הקשה מהנוער לבוגרים. אחרים יעשו קריירה במקומות אחרים. ככה זה בכל העולם וככה זה בבית"ר. מי שמצפה שכוכבי קבוצת הנוער של שנה שעברה, או השחקנים המוכשרים שהצטיינו העונה, יכבשו מיד את מקומם של ברוכיאן, אלברמן, בנאדו וחבריהם, שוגה באשליות קשות. עם זאת, העתיד נראה ורוד. ברוכיאן ובן שושן, תוצרי קבוצת הנוער שלנו, כבר כוכבים, קוזוקין, חדד ועזריאל כבר כאן, עידן ורד ואריאל הרוש אוטוטו בסגל הבוגר. צעד אחר צעד, הולך ומתמלא הסגל בכישרונות צעירים, חזקים, בעיקר מנטאלית. שניים בכל עונה. לא צריך יותר מזה. ק קאלה, טברטקו – נתוני הפתיחה שלו היו קשים מאד ולמרות הכול, צלח את העונה הראשונה שלו בירושלים בשלום יחסי. לצד הופעות הרואיות, בעיקר בגביע המדינה, אי אפשר להתעלם מחלקו המרכזי בהדחה מאירופה בתחילת העונה. בסופו של דבר, למרות שמדובר בשוער טוב מאד לליגה הישראלית, בטח בשוער שמתאים לבית"ר, חסרים לו יסודות שיהפכו אותו לשוער גדול באמת. לא נשכח שהגביע הראשון אחרי 19 שנה רשום על שמו. ועדיין מרחפת השאלה שנשאלה בתחילת העונה: למה? קוזוקין, שמוליק – הראשון מבין בוגרי עונת הדאבל של הנוער שתפס מקום ראוי כשחקן הרכב לגיטימי בבית"ר ירושלים בעונת הדאבל. זה לא עניין של מה בכך. ראו שחקנים כישרוניים אחרים כמו עזריאל, ריקן, ניסים, מויאל ואחרים, מחפשים את עצמם בין הספסל בבית"ר למקומות כמו אשדוד, כפר-סבא והרצליה. קוזוקין שיחק העונה יותר כמגן מאשר כבלם, אולם לטעמי, קוזוקין טוב יותר כבלם ושם צריך להיות העתיד שלו בבית"ר. בכל מקרה, כל עוד טרטיאק הגדול מאמץ אותו, מכוון ומדריך – יש תקווה שצומח לנו בלם מקומי ראוי לשנים הקרובות. קורנפיין, איציק – השוער, הקפטן והסמל עד העונה האחרונה, החליק השנה בקלילות מרשימה למשרת המנכ"ל ועשה עבודה ראויה ומעוררת כבוד. בגיל שבו שוערים בעולם מציגים עדיין יכולות ראויות על כר הדשא, הוכיח איציק שיש על מי לסמוך, גם כשהוא לא בין הקורות. חלק בלתי נפרד מבית"ר החדשה, ההישגית והשאפתנית. ר רומולו, אנטונלי – מלך השערים של בית"ר, עשה את שלו לפחות בחלק הראשון של העונה וכל עוד יצחקי היה לידו. בחלק השני ובעיקר בסיבוב השלישי ניכרה ירידה תלולה בכושרו, כנראה, כפי שהוא טוען, בגלל פציעה מטרידה. בכל מקרה, למרות שמדובר בחלוץ טוב מאד, שמתאים לליגה הישראלית, אי אפשר שלא להגיע למסקנה, אחרי עונה אחת, שהוא לא מספיק טוב לשאיפות של בית"ר באירופה. ולמרות הכול, סיכום העונה של רומולו חיובי. הוא נתן עונה טובה והשכיח את עוגמת הנפש מחבריו הברזילאים של השנה שעברה. האופי הנוח שלו, החיבור והמחויבות לקבוצה, נותנים לי תחושה שעוד נראה אותו אצלנו ביום מן הימים. ש שפיגל, גיורא – החליק בקלילות מרשימה לתפקיד החדש, שלא היה קיים לפני כן בכדורגל הישראלי. ג'נרל-מנג'ר, מנהל מקצועי, מאמן-על, איך שלא תקראו לזה, התפקיד שלו חיוני וחשוב. לנו, הקהל שמרוחק מחיי היום-יום של הקבוצה, קצת קשה להעריך את תפקודו, כאשר ההערכות נעות בין כותרות הזועקות ש"הוא לא עושה כלום" לבין כאלה המהללות את עבודתו. בשורה התחתונה: בית"ר מצליחה ולכן שפיגל הוא חלק חשוב באותה הצלחה. שום, יצחק – החליף את יוסי מזרחי, אחרי עונת אליפות, כאשר בפניו הוצבו שתי מטרות: האחת – להגיע לליגת האלופות, והשנייה – לשחק כדורגל אטרקטיבי. האליפות הייתה המובן מאליו. בהשגת המטרה הראשונה הוא נכשל. הקיץ תהיה לו הזדמנות נוספת, כאשר אם להיות הוגנים, המשימה קשה עד בלתי אפשרית. גם אם יעבור סיבוב אחד וישפר במעט את הדירוג של בית"ר לקראת השנים הבאות, דיינו. לגבי סגנון המשחק של בית"ר, גם כאן סיכום העונה שלו מורכב. בתפיסת הכדורגל שלו, שום מאמין בכדורגל התקפי. הוא לא מגביל את השחקנים ומאפשר גם לשחקנים אחוריים בהגדרתם לעלות למעלה ולנסות להבקיע. אבל כששום יודע מה מצפים ממנו בזירה האירופית, שום, הטקטיקן הזהיר, גובר על שום, המאמן ההתקפי. ביותר מידי משחקים העונה ראינו את שום מתכנת קבוצה טקטית למשחקים נגד יריבות דומיננטיות, אולי במחשבה קדימה לקראת השנה הבאה. כששום שיחרר קצת את הרסן ראינו קבוצה התקפית שמבקיעה הרבה שערים ונותנת הצגות. אבל זה היה פחות מידי פעמים. הסיכום של שום חיובי. הדאבל הראשון בהיסטוריה של בית"ר רשום תחת שמו, האליפות הקלה ביותר רשומה גם היא על שמו, כל שנותר לו הוא ההצלחה באירופה וכדורגל מלהיב, כמו שהקהל של בית"ר דרש, דורש וידרוש. תמיד. ת תמוז, טוטו – העונה של טוטו נראתה כמו רכבת הרים. התחילה טוב, צללה לתהומות והסתיימה בתקווה גדולה. כמות הכישרון שיש לילד הזה ברגליים מדהימה. יכולות פיזיות עם טכניקה סבירה, בעיטה בשתי רגליים, חוש התמצאות, רעב, דברים שחלוץ צריך כדי להצליח. הליקויים שלו מוכרים. אגואיסטיות וחוסר פרגון לחברים, אינטליגנציית משחק נמוכה, משמעת לקויה, אי שמירה על רמה אחידה במהלך משחק, דברים שלצערי לא השתפרו אצלו העונה. את העונה הנוכחית, למרות הסיום המוצלח, ירצה טוטו לשכוח. אם ילך לאירופה או יישאר עוד עונה בבית"ר, חובת ההוכחה תהיה עליו. עוד שנה, עוד שנתיים של דשדוש, ימסמסו את היכולת וישאירו אותו עם כישרון גולמי בלבד, לא ממומש. סיום העונה שלו נותן תקווה שהילד מתבגר. אם זה המצב, לבית"ר אין את הפריבילגיה לוותר עליו בקלות, כי כישרונות כמו טוטו לא נופלים לך ליד כל יום. |
שלח לחבר לסלולרי