עשור ל-2 במאי. קורנפיין: "המשחק הזה יזכר לנצח"

מאת אסף שקד

2008-05-02 00:00:00

היום, בדיוק לפני 10 שנים, זכתה בית"ר ירושלים באליפות הרביעית שלה אחרי ניצחון 2-3 על בית שאן בשניות הסיום * מאז אותו משחק כל שנה חוגגים האוהדים את ה-2 במאי כחג לזכר אותו משחק והעצב שחוו אוהדי הפועל ת"א * השנה אנו חוגגים עשור וזה הזמן לחזור לאחור ולהיזכר * קורנפיין מספר לבית"ר.נט: " היה משחק הכי מיוחד שהשתתפתי בו. אני זוכר את עצמי רץ במהירות של 120 קמ"ש לגדר אחרי השער של פישונט, עד היום יש לי צמרמורת כשאני נזכר בזה" * לזכור ולא לשכוח וכמובן - חג שמח!!

בכל שנה בתאריך ה-2 במאי, אם תפגשו אוהד בית"ר ירושלים, לפחות מהוותיקים יותר, תקבלו ממנו את ברכת "חג שמח". לא, זה לא שבתאריך הזה עם ישראל חוגג חג כלשהו.זהו היום בו רק אוהדי בית"ר ירושלים חוגגים ואילו היריבים המרים שלנו, אוהדי הפועל ת"א, מציינים את היום כאחד הימים השחורים שלהם.

לאוהדים הצעירים יותר שלא מבינים בדיוק על איזה חג מדובר, נספר שהיום אנו חוגגים עשור לאליפות המתוקה שבה זכינו בעונת 1997-1998, אליפות שבה זכינו במשחק מול הפועל בית שאן שלימים זכה לכינוי "משחק השרוכים". היום, בדיוק עשור לאחר אותו מקרה, ראוי להזכיר לכולם את אותו היום.

קצת רקע בכל זאת למי שעדיין לא מתחבר ל"חג". עונת 97-98 אופיינה במאבק עיקש מול הפועל ת"א שהייתה הטוענת לכתר בצוותא עם בית"ר ירושלים. במחזור הלפני האחרון, יצאה בית"ר ירושלים למשחק חוץ מול הפועל בית שאן שהייתה זקוקה לניצחון על מנת להשאיר סיכוי להישאר בליגה. הפועל ת"א באותה השבת אירחה בביתה את הפועל פ"ת. המשחק היה אמור להתקיים באותו הזמן, אך בעקבות העובדה שמשחקה של בית"ר הועבר בשידור ישיר (אז רק משחק אחד שודר), הוא נדחה בעשר דקות, עשר דקות שבסופו של דבר יצרו את ההפרש בין המגרשים. במשחק נוסף התמודדו הפועל באר-שבע ובני יהודה ביניהם למשחק שהתוצאה בו עניינה מאוד את בית שאן.

אלפי אוהדים היו באותה השבת בקריית אליעזר, השמפניות כבר הוכנו וכולם המתינו לשריקת הסיום. אבל אז, דווקא אז, קיבלו שחקני בית"ר ירושלים פיק ברכיים ונכנסו לפיגור 0-1. איתן טייב שזכה לבעיטת עונשים מ-11 מטרים כשקבוצתו הייתה ביתרון 0-1, שלח את הכדור לתחנה המרכזית שהייתה מאחורי קריית אליעזר והשאיר לבית"ר אוויר. אי שם במהלך המשחק קיבלו שחקני הקבוצות את הידיעה כי התוצאה בין בני יהודה לבאר-שבע משחקת לטובתה של בית שאן ומאותו הרגע, כך לפחות טוענים לא מעט אנשים, הורידה בית שאן הילוך. לבית"ר זה הספיק, השחקנים הפכו את התוצאה ל-1-2 ובקבוקי השמפניות נפתחו.

הקשר הבית שאני הצעיר, אלמוג חזן, אשר נכנס בשלהי המחצית השנייה הגיח לרגע לתודעה הלאומית כשבדקה ה-86 שלח פצצה מעשרים מטרים הישר לרשתו של קורנפיין, שער שקבע 2-2. באותו הזמן בבלומפילד השיגה הפועל ת"א ניצחון אופייני של 0-1 ואוהדיה ירדו לכר הדשא על מנת לחגוג את השוויון בקריית אליעזר.
בית"ר שכבה על השער של בית שאן, שמצידה נראתה על פי צילומי הטלוויזיה כעושה הכל על מנת להפסיד. בדקה ה-94, הרגע המיוחל הגיע. איציק קורנפיין עלה לעזור להתקפה ושלח בעיטה שנעצרה אצל כהן, על הריבאונד השתלט אישטוון פישונט שדחק מקרוב וקבע את תוצאת המשחק 2-3. אלפי האוהדים חגגו את הניצחון ואילו בבלומפילד השמחה הגדולה הפכה בבת אחת ליגון מר ולרגע היה נדמה כי מדובר בבית קברות כשהמראה של מאות אוהדים אדומים שכובים על הדשא ממררים בבכי עד כה מעטר את מחשבי אוהדי בית"ר.

מספר שניות אחרי השער פרץ הקהל לתחומי המגרש בדיוק כמו שקרה העונה, אך יו"ר הקבוצה דאז משה דדש ביקש מהקהל לפנות את כר הדשא ובשניות שנותרו עד לסיום המתין הקהל מחוץ לקווי המגרש.
"מבחינתי זה היום שבו בית"ר זכתה בתואר", מספר היום משה דדש, "אומנם היו טענות של מכירת משחק, אבל זה בהחלט לא היה ככה. בית"ר לקחה אליפות בזכות ולא בגלל שרוכים. כדאי לזכור מהמשחק הזה את ההתפרצות של קהל אוהדי בית"ר ואת חידושו של המשחק, בניגוד למה שקרה השנה. זו הייתה אליפות מתוקה, ותמיד אמרתי שהטענות למכירה הן שטויות. זו אחת השמועות שהפיצו אוהדי הפועל תל אביב".


תקציר המשחק כולל פרשנויות לאחר המשחק

איציק קורנפיין שהיום משמש כמנכ"ל הקבוצה ואז עמד בשער ואף לקח חלק בשער השלישי, משחזר היום בהתרגשות את אותם רגעים, "זה היה משחק הכי מיוחד שהשתתפתי בו. התשעים דקות של המשחק היו עם כל כך הרבה תהפוכות שאין בעונה שלמה. היינו בפיגור, הרחקה מוקדמת של שמוליק לוי, פנדל שלהם וממש תחושות של אובדן אליפות. אני זוכר שעוד לפני השער של אלמוז חזן הרגשנו שמשהו לא טוב קורה לנו. הייתה הרגשה ששיחקנו כאילו אנחנו על מי מנוחות והיינו שאננים שהמשחק יגמר ככה. אני זוכר שבאחת הקרנות תפסתי את יוסי אבוקסיס ואמרתי לו שאנחנו יותר מידי רגועים ושצריכים לתת עוד שער אחד . ואז בא הגול שלהם".

עשר הדקות שלאחר השער של בית שאן נחקקו היטב אצל קורנפיין שמספר עליהם כאילו זה קרה אתמול, "העשר דקות אחרי השער שלהם היו עשר הדקות הכי ארוכות, מותחות ומתסכלות שהיו לי כשחקן, מרטתי את השערות מרוב החמצות. ואז הגיעה הקרן האחרונה ואני עולה למעלה, יש לי פלאשבק וצמרמורת בגוף עכשיו כשאני נזכר בזה. קרן קצרה מגיעה לתומר אזולאי ואני צועק לתומר למסור לי ומנפנף ביד, הכדור מגיע אליי קופץ ואני אומר לעצמי 'איציק רק אף תעיף את הכדור למעלה כי אז יגמר המשחק', ואז מגיעה הבעיטה שלי, מאיר עוצר את הכדור ואיכשהו הכדור הגיע לפישונט שכבש".

הרגע לאחר הכיבוש מסומן אצל קורנפיין כאחד הרגעים הגדולים שלו כשחקן, "הכי אני זוכר זה את פישונט רץ במהירות של 100 קמ"ש אל הגדר לאוהדים שישבו ביציע ג', אני רץ אחריו לגדר במהירות של 120 קמ"ש, יש לי צמרמורת בכל הגוף וכולנו קופצים על הגדר. קשה מאוד לתאר את זה במילים, אבל זה היה פשוט רגע מדהים. ואז הייתה הפריצה לדשא, הפשיטו אותנו האוהדים וירדנו לחדר ההלבשה בלי כלום. התארגנו מהר על סט חלופי והמשכנו את המשחק כשטבעת של אנשים על המגרש-לא אשכח את זה. אחי וחברים שלו היו ממש על השער מאחוריי. אחרי השריקה חגגנו בחגיגות שאני עד היום זוכר, היה פשוט אחד המשחקים הגדולים של המועדון הזה ושאני אישית השתתפתי בהם".


אירועי ה-2 במאי, המשחק של בית"ר מול המשחק המקביל של הפועל ת"א

אחד הגיבורים של אותו ניצחון לא הגיע דווקא מהמחנה הבית"רי, אלא היה בלם בית שאן איתן טייב שבזמן כיבוש השער השלישי היה עסוק בשריכת השרוכים ובכך למעשה הוטמע גם שמו של המשחק.

מאותו היום זכה טייב לאלפי טלפונים מצידם של אוהדי בית"ר ירושלים והפך ליקיר אצל הרבה אוהדים מיד לאחר האליפות, אבל במקביל החלה הירידה בקריירה והכעס מצידם של הפועל ת"א גרם לו להתרחק אט אט מהכדורגל.

" זה לא משחק השרוכים, זה משחק החיסול של איתן טייב", מספר היום טייב, "זה משחק שזוכרים בו רק דמות אחת מקבוצה שלמה, כל התקופה הזו היא כמו מערכת חיסול. החליטו לגמור לי את הקריירה ועשו הכל כדי להצליח. מעולם לא הייתה מכירת משחק, אף אחד לא הוכיח שהייתה מכירה, את כולם שכחו מהסיפור ורק את איתן טייב זוכרים. אני בסך הכל התכופפתי לשרוך שרוכים כששחקן היה בקרן, הכדור בכלל לא יצא למגרש, ורק את התמונה שלי מתכופף כולם מכירים".

עשר שנים קשות עברו על טייב. הוא לא הצליח להתאושש מאותו היום, התקשורת רדפה אחריו, אוהדי הפועל לא נתנו לו רגע של שקט, המשפחה נפגעה והילדים חזרו בוכים כל יום הביתה. עשר שנים עברו וטייב חי את המשחק כל יום מחדש. היום הוא מחפש נחת במקום אחר. "התחזקתי, התקרבתי לאל", מספר טייב, "כל החיים שלי השתנו מאותו היום, הכל הפך לבלתי נסבל, כולם שמרו ממני מרחק. מאמנים ואנשי מקצוע, אף אחד לא רצה להיות בקשר איתי, חיסלו לי את הקריירה, לרוצחים לא עושים את מה שעשו לי. היו שם עשר מצלמות, ואם אני אשם איך זה שלא הוכיחו כלום? נכון שהייתה ירידת מתח בקבוצה אחרי שגילינו שאנחנו נשארים בליגה, אבל זה היה מרוב שמחה. אני לא מכחיש שבדקות האלו נתנו לבית"ר לשלוט, אבל לא הייתה מכירה של שום משחק".

אוהדים רבים של בית"ר ירושלים חוגגים עד היום את הזכייה באליפות. גם העובדה שבעונה שעברה זכתה בית"ר באליפות, דבר שהפך מיד את אותה אליפות כלא אחרונה של הקבוצה, לא משנה את היחס כלפיה. "זהו יום חג ולא משנה בעוד כמה אליפויות נחגוג, זהו יום שייזכר לנצח", מספר שמעון זריהן אוהד שמלווה את בית"ר למעלה מ-45 שנה, "האליפות הזאת תזכר לנצח דווקא בגלל אותו שער בדקה ה-94 והכאב של אוהדי הפועל ת"T שבכו בזמן שאנחנו חגגנו. תשמע, השנה היה מצב לשחזר את אותה אליפות עם זכייה באליפות בבלומפילד, אבל לצערי השחקנים שלנו היו שאננים ולא שיכתבו את ההיסטוריה. זאת גם הסיבה ששחקנים כמו פישונט אמסלם וקורנפיין נזכור לנצח ושחקנים שיש היום בקבוצה אף אחד לא יזכור אותם בעתיד".


תקציר המשחק

היום לפני עשור בדיוק זה קרה ואוהדים רבים בעיקר הוותיקים, מנצלים את היום המיוחד בשביל לחגוג, שימי אביטן שנמצא בשנות השלושים לחייו הפך את היום ליום חג, "כל החברה נפגשים ביום הזה ואנחנו רואים את אותו משחק וחוגגים. כמו שיש אירועים במדינה שצריך לזכור תמיד, ככה צריך לזכור את אותו יום, זה עניין של מסורת ומורשת. האליפות ההיא הייתה אליפות אמיתית, לא כמו האליפויות שעכשיו אנחנו זוכים בהם, אבל יותר מהכל הרגע שבו הפועל ת"א בכתה-זה מה שהופך את היום הזה למתוק יותר. היום אנחנו מתכנסים כל החברה אצלי בבית, נראה את הפיינל פור ואז נשב מיד לראות את אותו משחק ונחגוג. כל אוהד בית"ר ולא משנה אם הוא מבוגר או ילד, צריך לזכור תמיד את ה-2 במאי 1998, זהו יום שצריך להיחקק עמוק בהיסטוריה של בית"ר ירושלים".

קורנפיין מסכם בדבריו, "אני לא יכול להגיד שזאת האליפות הכי מתוקה שלי, כי האליפות הראשונה שלי הייתה יותר מתוקה, אבל הטירוף שהיה שם אחרי השער לי לא היה כזה דבר אף פעם בכדורגל, כל המשחק הזה ייחרט בזיכרון. כמו שאתם חוגגים היום עשור לאותו משחק, ככה גם אני חוגג אתכם, זה פשוט רגע שצריכים לזכור לנצח .אני מתאר לעצמי שהרבה אוהדים היו אז ילדים ולא היו באותו משחק, אבל קריית אליעזר כל המגרש היה צהוב, כמו שאנחנו הרגשנו בתוך המגרש ככה הקהל הרגיש ביציעים. הקהל היה גדול והיה לו חלק נכבד, גם בית שאן טענו את זה. זה היה משחק מתוק מתוק אבל זה קיצר להרבה אנשים שנות חיים. היום כשאתה מסתכל על זה לאחור ונזכר במה שקרה בדיוק לפני 10 שנים, אתה מבין שהיית שותף באחד הרגעים המרגשים, החשובים וההיסטוריים של המועדון המפואר הזה שנקרא בית"ר ירושלים".

לנו צוות האתר נותר לאחל לכל האוהדים, חג שמח!!

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי