ברק יצחקי-ראיון פרידה מבית"ר י-ם והאוהדים
מאת אסף שקד
2008-01-03 00:00:00
רגע לפני שעלה על המטוס והמריא לבלגיה, התפנה ברק יצחקי לראיון פרידה בבית"ר.נט, בו הוא מספר על הרגעים הקשים שעבר בתקופה האחרונה, על האהבה לקהל, על הרגעים היפים ביותר שלו בקבוצה, על האנשים שעזרו לו להתקדם בקריירה וכמובן נפרד מהאוהדים עם המון דמעות. ראיון פרידה אחרון בהחלט ממספר 9 לשעבר-ברק יצחקי * סרטון פרידה נוסף עלה- בסוף הראיון
ברק יצחקי הגיע לבית"ר ירושלים לפני 4 וחצי שנים כשחקן שנחשב לבעל פוטנציאל, לאחר שהרשים במשך 2 עונות בבוגרים של הפועל אשקלון, אך עדיין: הוא הגיע כילד בן 18, כחוש וצנום, שעדיין התרגש מעצם המעמד של להיות חלק מהדבר הגדול שנקרא "בית"ר ירושלים".עם הזמן הבינו כל הנוגעים בעניין, כי הפוטנציאל הטמון ביצחקי אף גדול יותר משחשבו בתחילה, ולמרות הפתיחה הלא כל כך טובה של ברק במדי בית"ר, כולם האמינו בו – החל מאלי אוחנה, שכבר בעונתו הראשונה נתן לו כמעט בקביעות את חולצת ההרכב ואף עבד עמו המון על הסיומת שלו; המשך בלואיס פרננדז, המאמן הצרפתי הדגול, שלאחר אחד ממשחקיו הראשונים בקבוצה נתן הוראה חד משמעית להחתים את יצחקי על חוזה ארוך טווח; והמשך ביוסי מזרחי, שטען בכל העונה שעברה כי "כשיצחקי יחזור מפציעה, יהיה לנו קל יותר", גם המאמן הנוכחי יצחק שום ראה ביצחקי כשחקן מובטח בהרכב הראשון. במהלך כל התקופה הזו, הפך ברק גם לשחקן הרכב קבוע בנבחרת ישראל. אכן, פוטנציאל שמימש את עצמו אפילו יותר מהצפוי, וגם הפך לאחד מאהובי הקהל הגדולים ביותר עקב אופיו הצנוע והלחימה הגדולה שלו.
בין כל האנשים בישראל שהבחינו בכישרון הגדול של יצחקי, הייתה גם קבוצה אחת, לא מאריות היבשת אבל בהחלט קבוצה מכובדת, שהבחינה בכישרון הגדול של יצחקי. לקבוצה הזו קוראים גנק, והיא קבוצת צמרת בליגה הבלגית.
כבר בתחילת העונה הקודמת פנתה גנק לבית"ר וביקשה לרכוש את יצחקי, כשהיא מניחה על השולחן הצעה כספית נדיבה ביותר. יו"ר בית"ר באותה התקופה, ולאדימיר שקלאר, התייעץ עם המאמן דאז ארדילס, ושניהם החליטו לדחות את ההצעה על הסף, שכן יצחקי נתפס ע"י השניים כשחקן הרכב בטוח. יצחקי התמרמר אבל נשאר. שנה וחצי חלפו, ובזמן הזה הספיק יצחקי לחתום על חוזה חדש בבית"ר, בו דאג להכניס סעיף יציאה לחו"ל.
גנק, שפתחה את העונה בצורה בינונית, החליטה שהיא רוצה את יצחקי אצלה, לא משנה מה, והפעם גם הצליחה. החל מה-1.1.2008, ברק יצחקי כבר לא שחקנה של בית"ר ירושלים. לאחר 4 וחצי עונות, ורגע לפני שעלה על המטוס לבלגיה, ערך מספר 99 החדש של גנק ראיון פרידה לבית"ר.נט, כדי להיפרד מהאוהדים אליהם נקשר כל כך בשנים האחרונות.
עכשיו כשהכל רשמי, ואת השנה האזרחית החדשה אתה תתחיל בבלגיה כשחקן של גנק, כשאתה עדיין על המזוודות, שתף את האוהדים בתחושות שלך לגבי כל המעבר, למדינה חדשה ולקבוצה חדשה
"היה לי קשה מאוד ועדיין קשה לי לעכל את המעבר שלי לגנק. אני חושב שהפרידה שהכי קשה לי היא מהאוהדים שליוו אותי בחמש השנים האחרונות, קמתי עם הקהל הזה, הלכתי לישון איתו ושיחקתי למענו. ופתאום אתה צריך להתנתק ממנו והעזיבה באה עם כל כך אהבה מ-2 הצדדים שזה דבר שמאוד מקשה על פרידות.
דיברו בשבועות האחרונים על כך שבית"ר תציע לך חוזה גבוהה יותר על מנת שתשאר, האם הייתה הצעה כזאת? ואם היא הייתה מגיעה האם הייתה נשאר (בהנחה שהחוזה החדש יהיה נמוך עדיין ממה שהוצע בבלגיה(
"זה נכון שהיו דיבורים, אבל לפי מה שהבנתי מהסוכן שלי לא היה דרך לפשר ביני לבין בית"ר. אם היו מעמידים במשקל את הקטע הכספי מול ההתקדמות המקצועית אז להתקדמות המקצועית היה משקל גדול יותר מאשר החוזה שאני מקבל בבלגיה. גם אם בית"ר היו מציעים לי יותר כסף, אני לא חושב שהייתי נשאר כי הכסף זה היה הדבר הפחות חשוב, מה שהיה חשוב לי זה שאני אצא לחו"ל בגיל המתאים על מנת לבנות קריירה.
ספר על השבועיים האחרונים שלך בבית"ר מאז הפרסום על המעבר האפשרי, על שיחות מאוהדים אם קיבלת, שיחות עם המשפחה והחברים וכו'
"קיבלתי מאות אם לא אלפים של טלפונים מאוהדים, השיחות האלה עשו לי טוב וחיממו לי את הלב. חלק מהאוהדים ביקשו שאשר וחלק איחלו לי בהצלחה וזה היה מרגש מאוד. בשיחות האלה היו לי גם רגעים לא קלים עם אוהדים שהראו לי כמה הם אוהבים אותי והתחננו שאני אשאר, אתה לא יודע איך זה לשמוע מישהו בצד השני על הקו שמתחנן שתישאר, דברים כאלה מאוד קשה להתמודד איתם. בשבועיים האחרונים עברתי תקופה לא קלה, המו"מ לא היה פשוט ואני שמח על המעבר כי עשיתי התקדמות. לגבי העזיבה מבית"ר, זה אחד הרגעים הקשים ביותר בקריירה שלי, לא קל לעזוב בית. פתאום אני קולט שאין יותר את הנסיעות לבית וגן, אין יותר את החברים שלי בקבוצה, אין יותר את אצטדיון טדי והקהל ששר בשבילי. מעכשיו הכל הולך להשתנות, שפה חדשה, מדינה חדשה, אוהדים חדשים.
אתה די סיפור סינדרלה, בתור בחור שגדל דווקא בעיר קטנה בפריפריה והגיע למרות הכל לצמרת הכדורגל הישראלי ועכשיו גם לקבוצה אירופאית. איזו עצה אתה יכול לתת לשחקנים מקבוצות בפריפריה, שרובם מתקשים להצליח, כדי שיוכלו גם הם להגיע לרמות כאלו?
"אמונה זה הדבר הכי חשוב בכל דבר שאתה עושה בחיים. אני דווקא מסתכל על השנתיים האחרונות כשבר הייתי למעלה ואני יכול לומר לך שהאמונה חיזקה אותי מאוד. אחרי פציעות טורדניות היה לי את האמונה שאני מספיק טוב וככה חזרתי תמיד רעב ומאמין בעצמי.
דבר שחשוב מאוד במיוחד בגילאים צעירים יותר זה השקעה. הייתי מוותר על יציאות עם חברים ונשאר ימי שישי בבית בשביל להיות שחקן כדורגל. הייתי נותן מעצמי 200 אחוז באימונים ומשקיע בשביל להגיע למעלה. מסתבר שהרצינות השתלמה בסופו של דבר והיא שהביאה אותי לאיפה שאני נמצא היום. מזל זה גם דבר שחשוב מאוד- בלעדיו לא הייתי מגיע לבית"ר ומתקדם".
כבר מהאימון הראשון שלך בקבוצה, בלט החיבור שלך לקהל, הרבה יותר אפילו משחקנים ששיחקו שנים רבות בבית"ר. למה אתה חושב שהיה החיבור הזה כל כך טוב, ועד כמה השפיע החיבור הזה על ההצלחה שלך בבית"ר?
"זה נכון שהחיבור הזה תפס מהתחלה אבל אין משהו ספציפי שבגללו קרה החיבור. אני חושב שהחיבור נוצר בין היתר בגלל ההדדיות שהייתה ביני לבין הקהל. אני הייתי מקבל תמיכה בלתי פוסקת מהאוהדים והייתי מחזיר בגליצים על המגרש ולחימה. בעידן של היום כשמדברים על כך שרק הכסף מעניין את השחקנים, חשוב לתת לאוהדים שלך את המקסימום על המגרש ובעיקר את הלחימה- זה מראה שבאמת אכפת לך מהקבוצה. הייתי שם את הגוף שלי בשביל הצלחת הקבוצה ואני חושב שזה אחד הגורמים לחיבור הזה".
"לגבי הקהל, אין ספק שיש לו חלק מאוד משמעותי בקריירה שלי, הקהל של בית"ר הפך אותי למה שאני היום, הקהל של בית"ר נתן לי הרבה כוח ברגעים הכי קשים שלי וגם כשהייתי ילד תמיד תמכו בי. בלי הקהל הזה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. הכי קשה יהיה לי להיות בלי הקהל של בית"ר, עד היום הייתי שואב מהקהל הזה הרבה כוחות על המגרש, יהיה מוזר לשחק בשביל קהל שהוא לא של בית"ר"
גנק רצתה אותך כבר לפני שנה וחצי. במהלך התקופה הזו עשית קפיצת מדרגה משמעותית, כולל זכיה באליפות המדינה עם חלק משמעותי שלך. האם אתה חושב שהעכבה הזו הייתה לטובה, וכעת אתה מגיע לגנק שחקן טוב ובשל יותר?
"אני מאמין שכל עכבה היא לטובה. לשאול אם הייתי מגיע למה שאני היום אם הייתי עובר לפני שנה וחצי לגנק- לא יהיה נכון לעשות. אני שמח שהיציאה לגנק מגיעה עכשיו ולא הגיעה אז. בזמן הזה הוספתי לרקורד שלי אליפות עם בית"ר ירושלים וזה היה החלום שלי מאז שהצטרפתי לקבוצה. לא האמנתי שזה יגיע לפני גיל 23, אבל אחרי שזכיתי באליפות הבנתי שאני בשל לקפוץ עוד מדרגה, חוויתי את החוויה הכי מרגשת בחיים שלי בשביל לפתוח פרק חדש בחיים. אני בטוח שאם הייתי עובר אז לגנק ולא זוכה עם בית"ר באליפות, משהו היה חסר לי מאוד בקריירה".
אנשים מסוימים, גם בקרב חלק מאוהדי הקבוצה, הביעו אכזבה מכך שאתה עוזב את בית"ר דווקא לליגה הבלגית, ולקבוצה כמו גנק שהיא לא גדולה בהרבה מבית"ר, אם לא שווה לה. מה אתה יכול להגיד לאותם אנשים?
"קודם כל אני לא חושב שיש אנשים שמכירים את הליגה הבלגית בשביל לשפוט אותה. הליגה בבלגיה היא מצוינת וזה לא ישמע פופולארי מצידי לומר את זה, אבל היא ליגה טובה יותר מישראל. כל העניים מהליגות הבכירות באירופה מסתכלות לליגה בבלגיה-מה שלא קיים בליגה בישראל וזה היה אחד השיקולים שלי לעזוב לשם. תראה את מוחמד צ'יטה שכמעט בא לבית"ר, הוא נתן עונה מעולה באנדרלכט ומשם עבר לראסינג סנטאנדר בספרד תמורת כמה מיליוני יורו, אני חותם כבר עכשיו על תסריט כזה".
באם נניח ותהיה לך בעתיד הצעה מקבוצה גדולה יותר מליגה גדולה יותר, האם דאגת לכך שתוכל להשתחרר מגנק כמו שיכלת להשתחרר מבית"ר, באמצעות סעיף שחרור למשל?
באירופה זה לא כמו בישראל-אין סעיפי שחרור. אני מאמין שאם אהיה טוב קבוצות ישלמו עליי את הסכום כי באירופה הכסף לא מהווה תפקיד".
אומרים עליך שאתה שחקן מצויין, אבל בעל נטייה להיפצע, ובאמת בשנתיים וחצי האחרונות סבלת מכמה פציעות, ביניהן פציעה טורדנית שחזרה. אתה לא חושש שבליגה יחסית פיזית כמו הבלגית זה יפריע לך, או שאתה חושב שדווקא המעבר לליגה כזו יחזק אותך מבחינת פציעות חו"ח?
"אני עובד על הגוף שלי טוב, אין ספק שבלגיה חזקה יותר מבחינה פיזית אבל אעבוד קשה יותר בשביל לבנות את עצמי. לפעמים גם לשחקנים פיזיים יש חסרונות מסוימים. לגבי ההשתלבות שלי בקבוצה בחדשה, כבר יצא לי לדבר כמה פעמים עם אליניב ברדה שנחשב שם לשחקן מוביל , הוא מחכה לי ויכיר לי הכל, ככה שזה רק יכול לעזור לי בהתאקלמות".
למי מהשחקנים ששיחקת איתם בבית"ר לאורך כל התקופה אתה תתגעגע במיוחד? או שאולי בכלל לאדם מהצוות המקצועי או הניהולי?
"אם אני צריך לבחור בנאדם אחד זה ללא ספק מאיר הרוש. מכל האנשים איתם הייתי בתקופה בבית"ר, הוא תמיד היה שמח לעזור לי, הוא מסוג האנשים שנותנים את הנשמה בשביל המועדון והוא הכי יחסר לי, חבל שאני לא יכול לקחת אותו איתי לגנק. לגבי שחקנים, כל השחקנים חברים שלי אבל מכולם הכי יחסרו לי החברים הוותיקים- אבירם ועמית שאני איתם כבר כמה שנים וגם דוד אמסלם שהוא כמו אח גדול בשבילי".
מי הכי השפיע עליך מהאנשים איתם עבדת בתקופה הזו?
"אבא שלי השפיע עליי הכי הרבה בקריירה שלי. בזכותו הפכתי להיות שחקן וכל הקרדיט מגיע לו, הוא תמיד האמין בי, תמיד תמך בי וכל הקריירה שלי היא בזכותו. לגבי אנשי מקצוע, אז כמו שאמרתי לא פעם ולא פעמיים, אלי אוחנה הוא הבנאדם שהכי השפיע עליי בקריירה.
אלי אוחנה הוא המאמן הראשון שלי בליגת העל, למדתי ממנו המון דברים והוא לימד אותי את הבסיס וזה היה הדבר הכי חשוב, למדתי ממנו הרבה דברים. ראיתי את ההשוואות שעשו לי איתו ואין ספק שזה מחמיא אבל זה לא נכון לעשות את ההשוואות האלה, כי אלי אוחנה יש רק אחד. אני מבחינתי מסתכל על עצמי ואם משווים אותי אליו זה כבר עושה לי טוב. מכל ההשוואות אני אשמח לשחזר דבר אחד- לזכות בגביע אירופאי ולחזור בשלהי הקריירה לבית"ר ירושלים רק לעזור לה לזכות אליפות ולא לעלות ליגה כמו שאלי היה צריך לעשות".
נניח ופונה אליך הסקאוט של גנק ומבקש ממך להמליץ על שחקן נוסף מבית"ר לצרף לקבוצה. על מי היית ממליץ לו?
"על גל אלברמן ללא ספק. אני חושב שהוא השחקן הכי טוב בארץ היום ויש לו איכויות שלא רואים אצל כל שחקן. גל חייב לצאת ולשחק בחו"ל וכמה שיותר מהר. בעבר הוא כבר יצא לספרד וחזר לישראל, אבל היום הוא הרבה יותר בוגר ובשל ואני בטוח שהוא יכול להצליח ובענק בחו"ל. אני חושב שגל מעבר לזה שהוא שחקן גדול הוא בנאדם מקסים, אומנם לא היינו יוצאים לבלות הרבה ביחד, אבל כיף להיות בקבוצה שיש בהם שחקנים כמוהו וגל הוא בחור מדהים ונהדר, תמיד רוצה לעזור גם אם זה להקריב מעצמו ושמחתי להכיר אותו. אני מקווה שבעתיד הדרכים שלנו יצטלבו לא רק בבית"ר, אלא גם בקבוצות בחו"ל".
גנק דווקא השתתפה בקביעות בשנים האחרונות במפעלים אירופאים, אבל כרגע נמצאת די רחוק ממאבק האליפות. לא יהיה לך מוזר לעבור, אפילו רק זמנית, ממאבקי צמרת על האליפות למאבקים על מקומות 3-5?
"יש שם יותר משחקים מאצלנו ורק סיבוב אחד נגמר שם, ככה שהכל פתוח שם. בעונה שעברה הם סיימו במקום השני והעונה הם מתחרים על גם המיקום לגביע אופ"א. אני הולך במטרה להצליח כמה שיותר ככה שהמטרות שלנו להידבק למקום 2-3".
אין ספק שאם בית"ר תזכה השנה באליפות, גם לך יהיה חלק לא קטן בה. אם זה אכן יקרה, האם תגיע לחגוג עם הקבוצה, או שתנסה להישאר פסיבי בעניין אחרי המעבר?
"האמת שבית"ר קודם צריכה לזכות באליפות לפני שמדברים. סתם סתם, כמו שהליגה נראת היום האליפות כמעט בטוחה בכיס של בית"ר ואני לא רואה קבוצה אחרת שיכולה לגנוב את האליפות. עזבתי את בית"ר כשחקן אבל היום אני אוהד גדול שלה ולא משנה כמה אהיה רחוק, אמשיך לעקוב אחריה בכל משחק ומשחק. לגבי חגיגות אליפות, אם אוכל להגיע מבחינת חופשה בגנק, אני בטוח שאגיע ואחגוג עם השחקנים עם הבמה. איזה חולצה אלבש בחגיגות? את האמת עדיין לא חשבתי על זה, אבל אפשר לחגוג עם חולצה של בית"ר וצעיף של גנק".
למרות שהתקופה שלך בבית"ר הייתה יפה, הימים האחרונים שלך בה היו קצת פחות נעימים עם הביקורת שהושמעה כלפיך על עזיבה באמצע העונה. האם אתה עוזב בהרגשה חצויה בגלל העניין הזה?
"אני עוזב בלב שלם. אלי ארזי אמר את מה שאמר כי זה מה שהוא חושב. הייתה לנו שיחה ארוכה לפני שעזבתי ויישרנו את ההדורים. תפיסת העולם שלו שונה מאוד מתפיסת העולם שלי או של כל כדורגלן אחר, הוא לא הגיע מהתחום ולכן קשה לו יותר להבין את המעבר הזה. בסופו של דבר היה סעיף בחוזה שבית"ר קבעה והגיעה קבוצה ושילמה את הסעיף. אני יודע שלבית"ר לא היה קל לחתום לי על השחרור כמו שלי לא היה קל לעזוב, אבל יש שלב בקריירה שצריך להתקדם וזה היה הרגע הזה. אני יוצא בלב שלם עם המון אהבה לבית"ר ומתוך אמונה שאחזור לשם בעתיד".
שאלה קצת בנאלית, אבל האוהדים רוצים לשמוע את התשובה האמיתית והכנה שלך – האם אתה חושב שתחזור לשחק בבית"ר? גם במקרה ובו תצליח בע"ה ותעשה קריירה אירופאית ארוכה?
"כמו השאלה, ככה התשובה. זה באמת בנאלי אבל בישראל אני אשחק אך ורק בבית"ר ירושלים ואני בטוח שאחזור בע"ה לסיים את הקריירה בבית"ר. זה רחוק מאוד ואני לא מתכנן לחזור לישראל בעונות הקרובות, אבל בית"ר תישאר תמיד הבית שלי ולשם תמיד אחזור כשאסיים את המסע שלי בחו"ל".
אתה ידוע כבנאדם מאוד משפחתי, את אשקלון אף פעם לא עזבת מלבד תקופה קצרה לירושלים. איך אתה מתכונן למעבר לחו"ל? לא יחסרו לך החברים והמשפחה?
"זה יחסר לי גם המשפחה וגם החברים אבל נתמודד עם זה. אני הולך למקום חדש ואני הולך לחיות חיים אחרים וצריך לעבור את זה. בשלב הראשון אני טס לבד וביום חמישי אני טס לספרד למחנה אימונים, אחרי זה החברים והמשפחה יגיעו לבקר. אין שום תכנון שמישהו מהחברים או המשפחה יגיעו לגור איתי בבלגיה. אני בגיל שבו לומדים להסתדר לבד ואולי דווקא השהות הזאת לבד תגרום לי להתבגר הרבה יותר מהר. אני מנצל את ההזדמנות כאן להזמין כל אוהד בית"ר שיהיה בבלגיה, אתם תמיד מוזמנים לבקר אותי".
בימים קרים בבלגיה, לפני שאתה נרדם, באלו רגעים מהתקופה שלך בבית"ר אתה תיזכר כדי להירדם, הרגעים שנחקקו בזיכרון שלך יותר מכולם? איזה משחק היה הכי גדול שלך במדי בית"ר?
"המשחק שהכי זכור לי לטובה היה הניצחון על מכבי ת"א 0-1 כמה מחזורים אחרי שאבי נימני הצטרף אלינו. הייתי אז ילד קטן ואחרי שכבשתי ניגשו אליי אבי נימני ודוד אמסלם וחיבקו אותי. זה היה המשחק הכי חשוב של אבי נימני ואני הצלחתי לנצח אותי בזכות השער שכבשתי. רגע נוסף שלא אשכח היה בשער מול קופנהגן, אני לא זוכר מתי טדי רעד ככה, לי עברו צמרמורות בגוף בושמך דקה הייתי מנותק מכל מה שהיה מסביב".
"הרגעים הכי מאושרים היו החגיגות בגן סאקר והפרידה מהחברים באילת. בחגיגות בגן סאקר יצא לי לטעום מה שלא הרבה שחקנים זוכים- לראות את הקהל של בית"ר חוגג אליפות אחרי כמעט עשור. תשמע, לרגע הזה חלמתי מאז שהתחלתי לשחק כדורגל ופתאום מצאתי את עצמי על הבמה. אני בטוח שבכל פעם כשיהיה לי קשה בבלגיה, אכניס את הדיסקים מהרגעים האלה ואזכר בהם. גם הפרידה מהחברים באילת תיזכר להרבה זמן, לא יכולתי לעצור את הדמעות והרגשתי הרבה כאב בפנים כשהבנתי שלא אשחק יותר עם החברים שלי".
"היה גם רגע אחד שלא יוצא לי מהראש אבל לצערי ליווה אותי לכל אורך התקופה בבית"ר. כשהפסדנו לסכנין 1-4 בקריית אליעזר, הרגשתי מה זה להיות חסר אונים. באותם רגעים נתתי את כולי בשביל להלחם על כל כדור ולהתאבד למרות שלא היה לנו סיכוי לנצח. בסוף המשחק ניגשו אליי אוהדים והודו לי על הלחימה, זה רגע שאזכור אותו כל החיים"
קליפ פרידה מברק יצחקי
אתה זוכר את משחק הבכורה שלך?
"משחק הבכורה שלי בבית"ר היה בגביע הטוטו בבלומפילד מול מכבי ת"א. ניצחנו 0-1 משער בדקה האחרונה של עמיר תורג'מן, אבל זה לא היה עשירית ממה שהרגשתי במשחק הבכורה בליגה. זה היה במשחק פתיחת העונה מול מכבי חיפה, הובסנו 0-4 ואני זוכר שב-20 דקות הראשונות לא זכרתי איפה אני נמצא בכלל. זה היה כמו חלום בשבילי שרק במחצית השנייה יצאתי ממנו. גם את שער הבכורה שלי אני זוכר טוב, באותה עונה כמה מחזורים אחרי ההפסד בקריית אליעזר, אירחנו את אחי נצרת, ניצחנו אותם 4-1 אם אני לא טועה וזכיתי לכבוש את שער הבכורה שלי, עד עכשיו אני מרגיש את הצמרמורות שהרגשתי אחרי שכבשתי".
בתחילת הקריירה שלך כשעוד היית שחקן ספסל בבית"ר החלום שלך היה בסה"כ לקבל חולצת הרכב של בית"ר ואולי אולי לזכות מתישהו באליפות. היום השאיפות שונות לחלוטין, האמנת אז שתגיע לאן שהגעת היום?
"בכל מקום שהגעתי אליו שאפתי להיות בו טוב ומשם להתקדם. זה מה שהיה לי בתחילת הדרך באשקלון וכשהגעתי לבית"ר המשכתי עם זה. החכמה בחיים זה שתמיד יהיו לך שאיפות כי השאיפות האלה גורמות לך לטפס לאט לאט למעלה. אם יפתחו עוד דלתות בגנק כמובן שאנצל אותם בשביל להתקדם למועדון גדול יותר, הרי אלה השאיפות שלי".
לסיום, מילות פרידה מאוהדי בית"ר ירושלים, הבמה שלך
"אני אוהב אתכם ובאמת נכנסתם לי ללב כבר ברגע הראשון. אני שמח שזכיתי ללבוש את החולצה של בית"ר ועוד יותר שמח שזכיתי לשחק במועדון עם קהל כזה. אני יכול לומר לכל השחקנים בישראל, שלשחק עבור בית"ר ירושלים זה הדבר הכי טוב שיכול להיות לך כשחקן, שזאת חוויה שמי שלא עובר אותה לא מבין מה זה להיות באמת שחקן כדורגל. אני בטוח שאתגעגע אליכם והדמעות שיורדות לי כשאני מדבר בכל פעם מחדש עליכם- רק מראות את גודל האהבה. אני מקווה ומאמין שבסופו של דבר הדרכים שלנו יצטלבו שוב, אני אוהב אתכם"
קליפ פרידה נוסף מברק יצחקי
צוות אתר בית"ר.נט רוצה לנצל הזדמנות זו כדי לאחל לברק הצלחה רבה ככל האפשר בקריירה האירופאית הטרייה שלו, וכולנו מקווים כי בעתיד נראה אותו גם בקבוצות גדולות הרבה יותר, ואז נוכל כולנו לספר: "הנה, זה הילד שהגיע מאשקלון אלינו והפך לכוכב. הוא אחד משלנו!!"
בהצלחה בדרכך החדשה!
שלח לחבר לסלולרי