ראיון עם מצטיין העונה בנוער – שמואל קוזוקין

מאת חיים משרקי

2007-06-02 00:00:00

קבוצת הנוער של בית"ר ירושלים עשתה השנה היסטוריה וזכתה בדאבל ראשון בהיסטוריה. כעת זהו הזמן שלנו להכיר את השחקנים מעט מקרוב לפני הפריצה הגדולה. חיים משרקי מביא לכם ראיון שלישי בסדרת ראיונות עם שחקני הנוער כשהפעם הראיון הוא עם שמוליק קוזוקין בלם קבוצת הנוער ואולי השחקן המצטיין של הקבוצה העונה. ראיון בלעדי עם מספר 2-שמוליק קוזוקין

השנה היא 1991. הילד שמואל קוזוקין – לימים בלם קבוצת הנוער של בית"ר ירושלים ואולי שחקן ההגנה הכי טוב שצמח– בגיל 4 עושה עלייה ונוחת בארץ הקודש.

הרומן עם הכדורגל התחיל כבר בגיל עשרה חודשים עוד שהיה ברוסיה. לאחר תקופת ההתאקלמות בארץ נרשם קוזוקין בגיל 9 לביה"ס לכדורגל של עמוס מימוני בקבוצת עירוני בית שמש. מבנהו המוצק והטכניקה האדירה שלו הובילו להצבתו כקשר אחורי.

כשמלאו לו 12 שנים מאמנו דאז, צדקי דנזן, עלה על הפוטנציאל שגלום בילד והסיט אותו לעמדת המגן השמאלי והילד פרח. כעבור שנה בלבד הוא זכה באליפות הראשונה שלו. היכולת הפנומנאלית של הנער הצעיר לא נעלמה מעניהם הבולשות של מאמני הילדים של בית"ר ובגיל 15 הוא הצטרף לקבוצת נערים א' של בית"ר ירושלים שאותה אימנו סרגיי טרטיאק וסוני לוי.

בגיל 17 הוא הגיע עם קבוצת הנוער לחצי גמר הגביע. באותו משחק צפה מנהל העל של נבחרות הילדים והנוער של ישראל – זאב זלצר והתלהב מקוזוקין. קוזוקין זומן לנבחרת ובמשך שנה שלמה פתח בכול משחק. גם במשחקי האימון נגד קבוצות ליגת העל והלאומית וגם באליפויות אירופה השונות. לפני כשנתיים אלי אוחנה חיפש מגן וזימן למבחנים את ניר צביאלי מהליגה הלאומית. באותו יום התקשר לאוחנה זאב זלצר ואמר לאוחנה שלא ינסה לרעות בשדות זרים כי המגן השמאלי הכי טוב בארץ נמצא אצלו במחלקת הנוער.
צביאלי שוחרר וקוזוקין (בגיל 17!) כבר ערך הופעות בכורה במדי הקבוצה הבוגרת של בית"ר. אמנם זה היה בגביע הטוטו ובמשחקי האינטר-טוטו באירופה, אבל אלי אוחנה ידע שכישרון ענק נמצא לו בידיים. עונה לאחר מכן פוטר אוחנה כשהחלה מהפכת גאידמק. מאז הנוער נדחק הצידה, וארסנל הכישרונות בסכנת אבידה. אך לא שחקן כשמואל קוזוקין יעלם מהנוף הבית"רי. הוא כאן, והוא כאן כדי להישאר.


האהבה לבית"ר

כאוהד, אתה זוכר את האליפות האחרונה של בית"ר?
"הייתי בן 11 כשבית"ר זכתה באליפות האחרונה. שיחקתי אז בבית שמש ותמיד אהדתי את בית"ר. לצערי לא תמיד יצא לי להגיע למשחקים מכיוון שלא היה לי איך. אבל הייתי עוקב אחר הקבוצה ברדיו, צופה בטלוויזיה ובכל הזדמנות שהייתה לי הייתי נוסע לטדי. תמיד חלמתי לשחק עבור המנורה".

איזה אוהד היית? במה התבטאה האהבה לקבוצה?
"כל מה שעניין אותי היה רק בית"ר ירושלים. גם כשחקן עירוני בית שמש ידעתי שאשחק עבור בית"ר. הסמל של בית"ר תמיד חרוט לי בלב. מכל משחק שהייתי לקחתי חוויה אחרת, עם מטרה ברורה: יום אחד אני יהיה על כר הדשא הזה בשביל לשמח את האוהדים".

ומי השחקן שהכי הערצת באותה תקופה? ומי השחקן שהערצת בעולם?
"סרגיי טרטיאק. הוא דמות מודל בשבילי. חכם, פיזי, דומיננטי, שקט , קשוח, טכני, משחק ראש טוב. תמיד חלמתי להיות כמוהו ואני מקווה שאצליח אף יותר. בעולם תמיד הערצתי את פאולו מלדיני".

איזה רגע הכי זכור לך מהקבוצה הבוגרת של בית"ר?
"ההפסד הראשון בגמר הגביע להפועל ת"א. הייתי במשחק וזה גם זיכרון יפה וגם זיכרון כואב. מה שבטוח שזה פתח לי חשבון עם הפועל ת"א".

העתיד בקבוצה הבוגרת

סיימת כבר גיל נוער, בעונה הבאה אתה אומר להשתלב בקבוצת הבוגרים. חושש שלא תמצא את מקומך שם?
"אני לא חושש. אמנם יש בקבוצה הבוגרת המון שחקנים טובים שיעדיפו אותם על פני שחקנים צעירים אבל אני אתאזר בסבלנות ואמתין לקבל את ההזדמנות שלי. ברגע שתינתן לי ההזדמנות אני אקח אותה בשתי ידיים. אני יעלה למגרש במטרה להוכיח מה אני שווה ומה אני יודע לעשות".

חן עזריאל כבר שולב בקבוצה הבוגרת ואף כבש שער. כשחקן ששיחק איתו שנים. אתה חושב שהוא מתאים לבוגרים של בית"ר?
"חן עזריאל הוא שחקן שמשחק עם הרבה לב ונשמה. יש לו הרבה עוצמה. השער שהוא כבש בעונה שעברה מול הפועל פ"ת הוכיח שהוא משחק עם הרבה מאוד ביטחון ושהוא לא חושש מאף אחד. הוא עוד יצליח בגדול".

כשאתה רואה שחקנים אחרים בגיל שלך משחקים בקבוצות שלהם בליגת העל דוגמת שפונגין, שטרית, דואני, בונדר, רפאלוב, ועוד שלל צעירים שמשחקים. בו בזמן שאתם (הנוער) כלל לא זוכים להזדמנויות. מה דעתך בעניין?
"זה רק מוכיח שלא הגיל משחק. לא הוותק ולא שום פרמטר אחר. מי ששחקן טוב ועובד קשה מקבל את התגמול לשחק. הוא מקבל צ'אנס, משחק טוב ומוכיח למאמן שמגיע לו לשחק אז המשוואה פשוטה וברור שצריך להשאיר אותו בהרכב. לא צריך לעניין אם הוא בן 17 או בן 32. בעולם שחקנים כבר בגיל 16-17 משחקים בקבוצות הבוגרות שלהם. כולנו זוכרים שרומאריו הגדול נופה מסגל ברזיל ורונאלדו הצעיר זומן במקומו. גם במונדיאל 2002 למרות הלחץ בברזיל רומאריו שוב לא זומן ובמקומו זומן קאקה. ככה זה עובד בעולם. הכישרונות הצעירים מקבלים במה. גם בית"ר של אוחנה היית כזאת".

בוא ניתן לך סיטואציה מסוימת. בעונה הבאה אתה מתייבש על הספסל של בית"ר ולפתע מגיעה הצעה מקבוצה אחרת. תעזוב?
"אני תמיד אעדיף להישאר בבית"ר. אני אוהב את המועדון הזה והוא יקר לי. מאידך, אני גם צריך לחשוב על העתיד שלי כשחקן כדורגל. אם אני סתם אשב על הספסל ולא אראה דקות משחק ובעצם אשמש כנער פוסטר שממשיך להמתין להזדמנות שלא תגיע אז בלית ברירה אאלץ לשחק בקבוצה אחרת בליגת העל. בכול מקרה אני ימתין להזדמנות שלי וכשהיא תגיע אני יוכיח את עצמי ואת העובדה שאני ראוי לשחק בבית"ר ירושלים".

הצבא והכדורגל

לפני כשנה וחצי התגייסת לצה"ל והצטרפת לשורה של שחקנים חיילים. כיצד הצבא משפיע על תפקודך ככדורגלן?
"זה קשה מאוד. אני קם כול יום מוקדם בבוקר ונוסע לבסיס שלי בעופר בירושלים. שם אני עובד בנגריה (מדובר בתקדים ששחקן כדורגל משובץ לתפקיד הזה. רוב שחקני הכדורגל משמשים כעובדי רס"ר וזוכים להקלות וליציאות לאימונים. כדאי שמישהו יבדוק את הנושא. במיוחד כשמדובר בשחקן נבחרת. ח"מ) ועובד קשה מאוד וזה מעייף אותי. אני מגיע גמור מעייפות לאימון ובצורה הזאת קשה לתת את המקסימום מכיוון שאת רוב הכוח גמרתי כבר בצבא. זה מעייף וקשה מאוד. זה לא דרך חיים לספורטאי אבל אין לי ברירה אחרת. צריך לשרת את המדינה".

אתה חושב שבגילאים האלה, הצבא עוצר את ההתפתחות של השחקנים?
"בוודאי. ללא ספק שהוא עוצר. עם נבחרת הנוער שיחקנו באירופה מול הנבחרות הגדולות על גיל 19 וגברנו כמעט על כולן. לא היה שום הבדל של רמה בינינו ואפילו התעלינו מול מספר נבחרות וניצחנו אותם כשהיינו יותר טובים. ניצחנו את פורטוגל, נורבגיה, סלובקיה, קרואטיה ועוד נבחרות טובות כביכול והיינו פשוט הרבה יותר טובים מהם. אבל השחקנים שלהם הולכים לאקדמיות אימונים שמפתחות אותם כשחקנים ואילו אנחנו מתגייסים".

אז בעצם הצבא גומר את הכישרונות?
"יש לנו בארץ שחקנים שאם ישקיעו בהם יוכלו להיות גדולים ולהצעיד את ישראל קדימה. יש לנו בארץ מאגר שחקנים מאוד כישרוני, הבעיה שלא משקיעים בו ועוזרים לו להתפתח. הצבא זה מסגרת דיי קשה. אתה תמיד נמצא תחת מישהו וכפוף לו ובמידה ואתה לא מסתדר איתו אז הוא יכול להתנכל לך ולא לשחרר אותך לאימונים וכו' ואז בעצם אתה הנפגע העיקרי מזה. אני לא יודע אם זה בכוונה אבל למעשה הצבא גמר הרבה כישרונות. כולנו זוכרים את מקרה שלומי דאהן ועמוס סאסי ששיחקנו בנוער של דורטמונד והיו מועמדים לקבוצה הבוגרת. אבל הצבא החזיר אותם לארץ וגמר את שניהם. כך ששני כישרונות ענק מגרמניה פרשו מכדורגל בגיל 23. זה מצער, אבל אין מה לעשות".

ומה דעתך בסוגיית בן סהר? לוותר על הצבא והנבחרת ולפתח קריירה בצ'לסי?
"לפי הפרסומים בן סהר פורח בצ'לסי וצפוי לו עתיד מזהיר. לדעתי, אם הצבא לא יאפשר לו לשרת במתכונת שתתאים לשני הצדדים אז הוא צפוי לוותר על הצבא ולהעדיף לפתח את הקריירה שלו באירופה".

שיחקת מול בן סהר ולא פעם אחת, איך הוא כשחקן?
"שיחקתי מולו כמגן שמאלי ולא כבלם כך שלא יצא לנו להיפגש הרבה. במקרים שכן נפגשנו לא היו ממש הבדלים. מה שכן, הוא שחקן מאוד חזק".

גיא עזורי והכוח ר"ג

בוא נדבר על המאמן שלך גיא עזורי. מה אתה יכול לספר לנו עליו?
"גיא בנאדם על הכיפאק. הוא בנאדם שדואג, שאוהב ושנותן הכול לשחקנים שלו. בתחילת העונה כשפוצץ העניין עם הכוח ר"ג הוא התקשר אליי ושאל אותי לגבי התוכניות שלי. אמרתי לו שבסוף לא הסתדרו העניינים עם הכוח ושכרגע יש לי כמה הצעות מהלאומית שעדיין לא בדקתי. גיא ביקש ממני לחזור לעונה נוספת לנוער של בית"ר ירושלים והבטיח שזו הולכת להיות עונה מוצלחת ושאני ישתפר ויעלה ברמה. בהתחלה היססתי מעט כי כבר סיימתי גיל נוער וגם כי היו לי כמה הצעות לשחק בקבוצות בוגרים. בסופו של דבר החלטתי להיענות להצעתו ולחזור לעוד עונה בנוער של בית"ר והנה הוא עמד במילתו, עמדנו בציפיות וכל מה שהוא חזה והבטיח קרה".

אתה חושב שהשתפרת והתפתחת תחת גיא עזורי?
"כן. גיא הוא מאמן שיודע המון על כדורגל. הוא עובד איתך על כל הפרמטרים של שחקן. הוא עובד בעיקר על האופן המנטאלי וגם על הטקטי והפיזי. במישור הטקטי הוא גאון. הוא החדיר בי המון מידע על הכדורגל. באופן המנטאלי הוא עשה דבר מדהים. גם ברגעים הקשים של העונה הוא לא נתן לנו להישבר וכל הזמן החזיק אותנו יציבים. שמר אותנו על הקרקע וחינך אותנו להילחם עד הסוף. גם אם מפסידים צריך להראות את הכדורגל שלנו ולא שום כדורגל אחר".

אתה חושב שהוא מתאים לאמן את הקבוצה הבוגרת של בית"ר?
"אני לא יכול לענות על זה. אני לא מתעסק בדברים האלה. אני לא מדבר על המאמנים שלי".

כאוהד, היית רוצה לראות אותו מאמן את הבוגרים של בית"ר?
"הוא מאמן מצוין. יש אנשים בבית"ר שמחליטים".

בוא נחזור לסיפור עם הכוח, בתחילת העונה התאמנת איתם. מה בדיוק קרה שם?
"בתחילת העונה קיבלתי הצעה מהכוח ר"ג והתאמנתי איתם. אורי מלמיליאן אהב אותי מאוד ורצה שאני אשאר. ישבנו איתם והכול סוכם כדי שאהיה שחקן של הכוח בליגת העל. אבל אז חזרתי לצבא ושם נשפטתי על זה ששכחתי להחזיר הפנייה וחטפתי ריתוק לשבועיים. בגלל שהצבא לא שיחרר אותי לאימונים עם הכוח שהייתה אז בשיא ההכנות לקראת ליגת העל החליטו בהכוח שאני לא רציני. מנהל הקבוצה התקשר וסיפר שמלמיליאן מאוד מאוכזב ממני כי הוא בנה עליי ובסוף לא הגעתי לאימונים. מה כבר יכולתי לעשות? ההחלטה לא הייתה בידיים שלי. רותקתי בצבא, לכן לא הגעתי לאימונים".

שמואל קוזוקין כשחקן וכאדם

כשחקן, מה הם לדעתך היתרונות והחסרונות שלך?
"החיסרון הכי גדול שלי הוא שלעיתים אני אדיש במשחק (באירופה זה נקרא: קור-רוח אצל בלם. ח"מ). לגבי היתרונות אתה תגיד לי".

חזק, טכני, משחק ראש מצוין, עוצמתי, דומיננטי, קר-רוח, בקיצור בלם ברמה עולמית.
"לא יודע, אני לא יכול להעיד על עצמי. אני ימשיך לעבוד קשה כדי להשתפר ולהתחשל".

מיהו המודל לחיקוי שלך בארץ?
"היום זה דקל קינן. בלם צעיר ומצליח. הוא ניצל את ההזדמנויות שלו ובנה את עצמו היטב".

כן, אבל דקל קינן עזב את מכבי חיפה כדי לקבל דקות בקבוצות אחרות בקבוצות אחרות.
"נכון. הוא שיחק בסכנין ובנתניה. כבר אמרתי שם לא אקבל הזדמנויות אז כנראה שגם אני אאלץ לעזוב. אבל אני רוצה קודם כל להישאר בבית"ר".

ובעולם מי המודל שלך לחיקוי?
"מאלדיני. הוא משחק כבלם וכמגן שמאלי כמוני. תמיד הערצתי אותו ותמיד אעריץ".

העונה זכיתם בדאבל. איך זה להיות אלוף ולהחזיק בגביע?
"בקבוצה כמו בית"ר ירושלים זה כבוד גדול. הרבה אנשים ניגשים ומברכים. אומרים כל הכבוד ועוד כל מיני ברכות. כעת מחזיקים מאיתנו ומקווים שנצליח. באופן כללי זה גאווה להביא תואר אליפות לעיר ירושלים. אליפות ראשונה והיסטורית בליגה הארצית והזכייה בגביע הוסיפה עוד כבוד כי זה דאבל ראשון בהיסטוריה של בית"ר. זה כייף גדול במיוחד כשאתה משמח את כל האוהדים של בית"ר אמנם זה תארים בנוער ופחות מסתכלים על זה אבל זה כייף גדול. אני אוהב להיות אלוף ולהחזיק בגביע!".

תרצה להיות אלוף גם עם הקבוצה הבוגרת?
בוודאי. תמיד אני רוצה להיות אלוף. בכל דבר אני שואף למקסימום ולשיא".

מה הרגע הכי מרגש שלך בקריירה עד כה?
"הזכייה הראשונה בגביע המדינה והזימון לנבחרת הנוער. עם הנבחרת שיחנו בטורניר המכבייה וזכינו במקום הראשון לאחר שגברנו בגמר על נבחרת ארה"ב. כל ערב לפני המשחק ניגנו לנו את השיר "לתת" וכולנו החזקנו ידיים. זה היה ממש מרגש, זה מעורר בך כל מיני הרגשות פנימיות. ללא ספק זה החדיר מוטיבציה ונשמה, פשוט לעלות למגרש ולתת את כל מה שאפשר. היו לי משחקים טובים נגד סלובקיה ומאז תפסתי את חולצת ההרכב ושיחקתי כל הזמן".

ועם בית"ר?
"כשזכינו בגביע בעונה שעברה זה היה רגע מתוק מאוד. זו פשוט תחושה מדהימה לשחק בגביע. וזה הופך להיות סופר מתוק כשאתה מנצח את הפועל ת"א".

העפלתם לגמר הגביע לנוער וזכיתם בו שוב בפעם השנייה ברציפות
"כן העפלנו לאחר המשחק הקשה מול הפועל פ"ת שלחצה אותנו ושיחקה חזק מולנו. בסופו של דבר ניצחנו והעלינו לגמר וזה מה שהכי חשוב. בגמר הלך לנו קל יחסית למה שציפינו, חן עזריאל נתן משחק טוב מאוד והניצחון שלנו היה מוצדק ואני שמח שהצלחנו לשמור על התואר הזה שוב".

פאביו קנאברו אמר פעם שבלם צריך להסתפק ב-5 שערים בכול הקריירה ולהתרכז בעיקר בעבודת ההגנה. לעומת זאת אתה שחקן הגנה טכני שמאוד אוהב לתקוף וכבר יש לך ארבעה שערים העונה
"היום בעידן הכדורגל המודרני בלם זה לא כמו פעם. היום בלם צריך גם לדעת לצאת עם כדור כי זה משחרר שחקנים אחרים. הרי אף אחד לא שומר על הבלם אז כשהוא פורץ וחלוץ מגיע לתקוף אותו אז שחקן קישור משתחרר לאופציית מסירה לכן זה טוב שיש בלם שפורץ קדימה. וגם הבלם רואה יותר טוב את המשחק כי הוא מנהל אותו מאחורה וזה מעמיד בפניו מספר אופציות. אני מאוד אוהב לתקוף ומאוד אוהב להבקיע שערים".

מה השער הכי יפה שכבשת?
"בעונה הראשונה שלי בנוער במשחק מול בני יהודה. בני יהודה תקפה ואני בלמתי וחילצתי כדור. התחלתי לדהור בקו השמאלי וראיתי שהשוער של בני יהודה מחוץ לשער והחלטתי לבעוט מחצי מגרש.
בזמן שהכדור היה באוויר שי חדד צעק עליי למה לא מסרתי לו אבל כשהכדור נכנס הוא השתתק".


לסכום, בוא נשחק משחק אסוציאציות קטן. תגיד לי את הדבר הראשון שעולה לך בראש.

אלי אוחנה
"שחקן ענק. מאמן גדול".

גיא עזורי
"מאמן גדול. בנאדם ענק".

בית"ר ירושלים
"אהבת חיי"

בן פישמן
"חבר וחלוץ עם עתיד".

אז איך אתה מסתדר איתו? הוא עובר אותך או שגם אותו אתה מפרק?
"שובר אותו. אין אצלי חברים בכדורגל. הרגליים שלו יעידו".

שמואל קוזוקין
"רוצה להצליח".


תעודת זהות-שמואל קוזוקין:
תאריך לידה: 23/07/1987
גובה: 1.86 ס"מ.
קבוצה בעולם: מנצ'סטר יונייטד.
שחקן בכל הזמנים: רומאריו.
שחקן שמשחק עכשיו: מאלדיני.
מוזיקה: הכול. חוץ מרוק.
צבע: צהוב!


זה שמואל קוזוקין שלנו. כמו שכבר צוין הוא אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר בארץ כיום. קוזוקין הוא ללא ספק נכס אדיר לבית"ר ומין הראוי שבעונה הבאה ישתלב בקבוצת הבוגרים של המועדון. אסור לנו בתכלית האיסור לוותר עליו ולהעניק למועדון אחר את הפריבילגיה לזכות בשרותיו. קוזוקין שחקן שעתיד לפרוץ לאירופה. כל עוד הוא נשאר בארץ עדיף שישחק בבית"ר. הוא אוהב את המועדון לכן המועדון צריך להחזיר לו אהבה ולהעניק לו את ההזדמנות. תסמכו עליו שהוא כבר ייקח אותה בשתי ידיים ויוכיח מה הוא שווה. בע"ה שנזכה לראות את קוזוקין משחק בקבוצת הבוגרים וזכה עימה בתארים. יש לו את היכולת, רק תנו לו להראות אותה. מכאן נשלח לשמואל קוזוקין ולשאר שחקני הנוער איחולי הצלחה רבים בקריירה העומדת לפניהם. אלה הפרחים שלנו, בואו נשמור עליהם. שחקני הבית – הנשמה האמיתית של בית"ר ירושלים.



2 גלריות חדשות מזכיית קבוצת הנוער בגביע המדינה עלו לאתר:
לצפייה בתמונות שצילם אסף שקד לחצו כאן.
לצפייה בתמונות שצילם דודו אבישר
לחצו כאן.
גלרייה נוספת של מרו סטניסלב תעלה לאתר בהמשך.

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי