דוקטור ראול גלר - המפציץ היהודי

מאת אסף שקד

2007-01-02 00:00:00

שי נובלמן חושף אותנו הפעם לסיפור על אחד השחקנים האינטליגנטים ששיחקו בארץ. דוקטור ראול גלר הגיע אלינו מפרו והפך לאחד משלנו מיד. היהודי הביישן והחייכן היפנט אותנו מהרגע הראשון שנגע בכדור. את הקריירה סיים במקום השלישי בטבלת כובשי השערים של המועדון בכל הזמנים. מעט על הפנומן הדרום אמריקאי בכתבה הבאה.

בתקופה של טרום עידן הזרים בליגה הישראלית, הצטרפותו של ד"ר ראול גלר, שחקן נבחרת פרו, לבית"ר ירושלים המדשדשת בליגה השנייה, היה נראה כמו חלום הזוי ומתוק. גלר, ששיחק בסך הכל 5 שנים בקבוצה, יזכר כמקצוען האמיתי הראשון של הקבוצה וכסקורר אדיר. עד היום הוא ניצב שלישי בטבלת מלכי שערי הקבוצה.

גלר נולד בקיוואמבה, פרו, ב - 23 לינואר בשנת 1936 שם היה חניך תנועות הנוער "בית"ר" ו"הנוער הציוני". אביו היה כדורגלן ידוע בפולין. עוד מגיל צעיר הראה כשרון גדול למשחק הכדורגל. בגיל 13 הצטרף לקבוצת דפורטיבו מוניציפאל ובמהירות התקדם לסגל הקבוצה הבוגרת. כשהיה בן 24, עבר לפורבניר מירפלוריס, הצטיין בה כחלוץ וזכה לכינוי "המפציץ היהודי". ב - 1964 זכה בתואר "מלך השערים" בליגה. יכולתו הגבוהה זיכתה אותו בזימון לנבחרת הלאומית, עימה נסע למשחקי הקופה דה אמריקה שהתקיימו בארגנטינה באותה השנה. במקביל סיים גלר את לימודי הרפואה שלו בתחום האורטופדיה.

במפגש עם שליח בית"ר ירושלים, דוד פדרמן (אביו של אהוד, קשר הקבוצה בשנות החמישים), שהגיע לביקור בפרו, שוכנע גלר לעשות "עלייה" והצטרף ב - 1965 לקבוצת בית"ר ירושלים ששיחקה אז בליגת המשנה וקיבל את החולצה עם הסיפרה 9. כבר במשחקו הראשון בקבוצה כבש צמד וחיש מהר הפך למהבולטים והפופולאריים שבשחקני הקבוצה. שחרחר, ממוצע קומה, עם שפם וטכניקת משחק דרום אמריקאית מדהימה. כותרות העיתונים עשו מטעמים מתואר הד"ר שלו: "איזה קילר דוקטור גילר", "הדוקטור הביא תרופה לבית"ר", "רופא ואליל". למרות תואר ה"דוקטור" הלא שיגרתי לכדורגלן (הוא נחשב עד היום לרופא היחידי ששיחק בליגה הישראלית) הצטייר גלר בתקשורת כטיפוס צנוע, חייכן וביישן. היפוך גמור למזגם הסוער של הכדורגלנים הדרום אמריקאים הטיפוסיים הידועים כחמי מזג. תכונה זו הפכה אותו גם לחביב על אוהדי הקבוצות היריבות שמעולם לא קיללו אותו, נתנו לו ריספקט על מקצועניותו, משחקו ההוגן ואיך לא - תוארו הרפואי.

מהרגע שהשתלב בקבוצה החל ראול להשתלם כרופא בבית החולים הדסה עין כרם. אגב, היה זה פרופסור נוימן, אביו של דני, שסידר לו את הסטאז'. בגלל תובענות המקצוע, לעיתים היה מגיע למשחקים ממש ברגע האחרון. פעם איחר למשחק חוץ ברמלה וגילה כי שערי האצטדיון נעולים. בהפסקה, עם עזרתו של האוהד דני גרעפס, זינק מעל לחומה, נכנס לשחק במחצית השנייה והבקיע את שני השערים שהובילו לנצחון.

בשנותיו בקבוצה שיתף פעולה עם חלוצים כשייע גלזר, חיים אזולאי, יוסי אמינוף וארצי בן יעקב אך למרות ששיחק פחות שנים מרובם השכיל להבקיע כמות שערים גדולה יותר. בסך הכל כבש 85 שערים (שלישי בטבלת הכובשים הכללית אחרי אוחנה ומלמיליאן).

גלר נחשב בעיני רבים, לשחקן המקצוען והטכני ביותר ששיחק בקבוצה הירושלמית בעידן של טרום מלמיליאן - נוימן והיה לצידו של אודי רובוביץ', הכוכב הגדול בעונת העלייה של הקבוצה לליגה הראשונה (1966/68), אז כבש 44 שערים. גלר הכניס למועדון סטנדרטים חדשים במקצועניות כשלימד את חבריו לקבוצה שיטות חבישה מתקדמות. הוא גם הטביע את המשפטים: "תפעילו את הראש מהרגליים", "הכסף על הארץ, צריך רק להרים אותו", כשניסה להמריץ את השחקנים בכך שפרמיות הנצחונות יגיעו מהדשא.

ב - 1969, אחרי עונת השרדות בליגה הראשונה, כשהוא מרגיש כי הגיע לגיל מבוגר ורוצה לפרוש בכבוד, הוא פרש ממשחק פעיל, לטובת עבודה במחלקה האורטופדית של בית החולים הדסה עין כרם.
ב - 1971, עונת השרדות נוספת, על פי בקשת מאמן בית"ר, סמואל רזניק, הוא חזר ללבוש את מדי הקבוצה, אך פרש סופית בתום אותה העונה.

מאז פרישתו ממשחק פעיל, עובד גלר כרופא אורטופד מומחה. הוא גם שימש למספר שנים כרופא הקבוצה. בין היתר הוא מצטיין גם כשחקן טניס ומגיל 35 ועד היום הוא אלוף ישראל לגילו.

פרט פיקנטי חשוב. היה זה עיתונאי הספורט מאיר גבאי ששיבש בכוונה, את שמו של גלר ל "גילר" (בכותרת מאמרו "גילר הקילר!"). השיבוש "גילר" השתרש ונתפס בתודעה הציבורית, כשגם ביציעים היו קוראים לו האוהדים "גילר! גילר!".

שלח לחבר לסלולרי