אודי רובוביץ - כדור הרעם

מאת אסף שקד

2006-12-27 00:00:00

בדיוק כמו בשבוע קודם אנו מביאים בפניכם את הפינה החדשה באתר, "פגז מן העבר". בפינה זו נערוך מדי שבוע (ימי שלישי) היכרות עם שחקן עבר בבית"ר ובכך נלמד אט אט את היסטורית הקבוצה, שחקניה וסמליה. בפינה נציג חומר היסטורי נדיר, תמונות של שחקני עבר וכתבות ובהחלט שווה צפייה. והפעם- אודי רובוביץ'

אודי רובוביץ' הידוע גם בכינוי "אודי חמודי", היה אחד השחקנים המיוחדים והגדולים ששיחקו באגודה. לא רק בגלל יכולתו המקצועית אלא גם בגלל אישיותו הכובשת והייחודית. רובוביץ', שנולד ב27.1.1945, במחנה- יהודה ירושלים, היה פרחח אמיתי, חברמן, ליצן עם חוש הומור, אהוד על חבריו ובעל לב גדול. האוהדים השתגעו עליו. הוא גם היה מנהיג אמיתי, כריזמתי והשחקן שיודע לדבר מול התקשורת. קפטן רציני.

הוא נולד בבית בית"רי. אביו, נתן (חבר הלח"י, שהיה מסתיר את אקדחו תחת עריסתו של אודי התינוק) היה לתקופה קצרה אף חבר בהנהלת הקבוצה ואודי הבלונדיני, יפה התואר וחביב בנות העיר, היה הולך מדי שבת לימק"א לצפות במשחקיה של בית"ר. בגיל 14 החל לשחק בקבוצת הנוער של בית"ר תחת הדרכתו של דוד לוקר. די מהר הוא התפרסם כשחקן שהבקיע את שני שערי הנצחון במשחק הדרבי הראשון שהתקיים בירושלים. באותו הלילה ניסו עוד אנשי הפועל ירושלים לשכנע את אביו שיעביר את "האפרוח הבלונדיני" לשורותיהם, אבל הוא סירב בטענה כי "זהו בית בית"רי ואודי לא ישחק בהפועל".

בשנת 1960 עלה לשחק בקבוצה הבוגרת של בית"ר. המאמן היה סימון אלפסי. לאודי, בן ה15.5, הונפק כרטיס שחקן, עליו היה כתוב: "שחקן נוער (הרשאי לשחק בקבוצה הבוגרת)". משחקו הראשון היה מול שמשון תל אביב. את שערו הראשון בבוגרים הבקיע מול הפועל כפר סבא במשחק גביע(1:4 לבית"ר).

קור רוח ושקט נפשי, אינטליגנציית משחק שהיתה לשם דבר, יכולת כדרור גבוה ומסירות חכמות על שטחים של 40 מטר, שהיו בלתי שגרתיות לתקופה ההיא, אפיינו אותו.

בליגה הארצית (מה שהיום נחשבת לליגה השנייה) שיחק כשחקן קישור התקפי, שהיה מגיח מאחור ומאיים על השער בבעיטות ממרחקים ארוכים. משם לרוב היה כובש. היתה לו בעיטה אדירה ומדוייקת שהרתיעה רבים. רובוביץ' הצטיין גם בבעיטות הפנדלים, בהם היה שולח את השוער לצד אחד ומגלגל בנונשלאנטיות, את הכדור לצד השני.

לזכותו יזקף אולי השער המדהים ביותר שנכבש בישראל. שוער הפועל לוד, יהודה תובל, בעט כדור שוער שהגיע אל רחבת בית"ר, ואודי, מהאוויר בעט בו, בוולה, שהנחית את הכדור אחרי מרחק של 75 מטר אל תוך חיבורי הקורות של הלודאים. גול מדהים! באותה עונה, במשחק מול הפועל ראשון לציון, בעט אודי טיל איימים נוסף , הפעם ממרחק "קצר" של 50 מטרים. הכדור שחדר בעוצמה כה רבה לשער, והסתתר מאחורי הקורה, זעזע את שוער היריבה שהחל לצעוק עליו "השתגעת? יכולת עוד להרוג אותי!!". למחרת זעקו הכותרות: "כדור הרעם".

בסוף עונת 1966-68 הצליחה בית"ר ירושלים, תחת הדרכתו של סמואל רזניק, לעלות לליגה הראשונה.
41 שערים הבקיע בה רובוביץ'. הוא שירת אז כחייל סדיר בצה"ל, וזכור מקרה בו ביום שבת אחד נסעו מנהלי הקבוצה, לשחררו ממוצב בתעלת סואץ, תוך הבטחה למפקדו להחזירו מיד בתום המשחק שהתקיים באותו היום(0:1 על אשקלון משער של...אודי). לעד הוא יזכר כזה שהבקיע את השער היקר וההיסטורי שהעלה את הקבוצה סופית ליגה. זה היה בימק"א מול רמת עמידר. שנים היו מזמרים לו האוהדים: "ומי דפק את עמידר? אודי חמודי".

בליגה הלאומית עבר אודי לשמש כקפטן הקבוצה, והסב תפקיד לבלם. גם מעמדה חדשה זו היטיב לבשל ולכבוש. אם בית"ר היתה נקלעת לפיגור, היה עולה אודי להתקפה, מבקיע וחוזר מיד לעמדת הבלם. ב-1971, עונת השרדות קשה, הבקיע כך 13 שערים מכריעים. לרוב שיחק בצוותא עם יצחק ג'אנו, (כשלפרקים גם עם שמעון צ'רנוחה). הם היו שילוב מנצח: ג'אנו הכאסחיסט (בעל הסגנון "האנגלי"), ואודי האלגנטי שהיה מוציא את ההתקפות מאחור עם פאסים חכמים וארוכים. פעם במשחק דרבי, התלונן בפניו חלוץ היריבה, אלי בן רימוז', על משחקו הנוקשה של ג'אנו. "בוא תיצמד אלי, אני אדאג שהוא לא יגע בך", הבטיח אודי. חוש ההומור שלו היה אדיר.

רובוביץ' היה שחקן שקרוב מאד לאוהדי הקבוצה. הוא היה מנצל את השפעתו לפעילויות חנוכיות .כשהיה רואה ילדים ברחוב, היה שואל אותם אם הכינו שיעורי בית. העירייה גייסה אותו להדריך בקייטנות, והוא היה מרצה אורח בבתי ספר. היה לו גם טור בעיתון הכדורגל "פנדל".

אודי לא זכה עם הקבוצה בתואר למרות שהיה קרוב לכך מאד. ב1972, היא התמודדה על האליפות ממש עד למחזורי הסיום מול מכבי תל אביב. אודי וארצי בן יעקב, סחפו את בית"ר לתצוגות כדורגל מרהיבות, במאבק צמוד ועיקש אבל כשלו בקו הסיום. הקבוצה סיימה במקום השני, במרחק ארבע נקודות מהפסגה.

שנה קודם היה שותף לאחד ממשחקי הגביע הדרמטיים שהתקיימו בארץ. 20 אלף צופים, אצטדיון בלומפילד מפוצץ. בית"ר מול מכבי חיפה, חצי גמר גביע המדינה. ירושלים בניצוחו של אודי, מוליכים כבר 1:3 , אבל הירוקים, ממש לקראת סוף הארכה, כובשים שער מנבדל ברור וסוחטים דו קרב פנדלים. בית"ר מבקיעה 4. חיפה 5. האוהדים הירושלמים עצרו את אוטובוס השחקנים ברמלה וביקשו מהם: "בואו נשב ונבכה ביחד".
וכך היה: שעות ארוכות, ישבו זה לצד זה, שחקנים ואוהדים ירושלמים, ומיררו על ההחמצה ההסטורית להגיע לגמר המיוחל. זו היתה תקופה אחרת, רוב האוהדים היו ירושלמים, חלקם מכרים של השחקנים שהיו מסתובבים עימם. אוהדים מזן אחר, מעולם לא היו מקללים את שחקני בית"ר.

במדי בית"ר הוא כבש 80 שערים. כמות אסטרונומית לשחקן ששיחק חלק גדול מהקריירה כבלם.
בסיום עונת 1972-3 החליט לפרוש. הוא היה רק בן 28. הקהל עשה לו את המוות והתחנן שימשיך לשחק. אך באצילות שנדירה לספורטאי, הוא החליט לפרוש בשיא, תלה את נעליו ופרש לנהל עסק משפחתי בתל אביב. לעולם הכדורגל לא חזר. לפעמים היה מפרשן ברדיו , בטלויזיה או בעיתון, אך מעולם לא פצח בקריירת אימון.

אנקדוטה:
באותה עונה שהתבררה כאחרונה שלו, החל להתאמן בקבוצת הבוגרים הילד אורי מלמיליאן. באימון המשותף הראשון שלהם, ניגש "החמודי" לאורי וליטף את ראשו. מלמיליאן בן ה15 סיפר אחר כך, כי לא יכל להרדם כל הלילה מרוב התרגשות. רובוביץ' היה אלילו. כשאודי פרש, ביקש אורי לעצמו את חולצה מספר "8". החולצה עם המספר של אודי רובוביץ'.

שלח לחבר לסלולרי